המסביר הלאומי: כך רודי רושמן מציג לעולם את הצד שלנו

בגיל שבע חווה רודי רושמן (27) את המקרה האנטישמי הראשון בחייו, כשיחד עם אמו ואחיו הקטן הוא המתין בלונדון לאוטובוס בן שתי הקומות. אמו של רודי לבשה חולצה עם המילה "אמת" בעברית, והנהג - שמאוחר יותר התברר שהיה ניאו־נאצי - שאל אותה "סליחה, זה ביהודית?". אמא רושמן ענתה "זה בעברית, שפה של יהודים". הנהג בתגובה דרש ממנה בתוקף לרדת מהאוטובוס: "אני לא רוצה פה יהודים, תעופו מכאן", הכריז, ופיזית גרר את האם אל מדרגות האוטובוס, כשרודי הקטן ואחיו משתרכים אחריה.

"הכל קרה ממש מהר ולאט מול העיניים שלי", נזכר רושמן. הוא משוחח איתי בזום, חצי בעברית במבטא צרפתי וחצי באנגלית במבטא אמריקני שוטף, בזמן הקצר שהצליח לפנות עבורי - בין הרצאה שהעביר לקבוצה שהגיעה מארה"ב כדי ללמוד על הסכסוך הישראלי־פלשתיני, לבין שיחה שיקיים ב־1 בלילה עם הקהילה היהודית במונטריאול. כשהוא מסתובב עם הנייד בתל אביב בדרך לבית הוריו, עוצרים אותו לפחות שלוש פעמים אנשים שאינו מכיר וטופחים על כתפו או צועקים לו "רודי, כל הכבוד לך!".

אתה מפורסם.

"לא יודע אם אני מפורסם", הוא מצטנע. אם אין לכם מושג מי הוא, כנראה שאתם לא חזקים ברשתות החברתיות, שם סך עוקביו מגיע ל־300 אלף. הסרטונים של רושמן זוכים לעשרות אלפי צפיות ביוטיוב ולמאות שיתופים בפייסבוק. רובם עוסקים בדיונים עם פרו־פלשתינים ואנשי שמאל קיצונים, והם צולמו בארץ ובעולם בהפגנות נגד ישראל, בתהלוכות וברחובות. אם יש לישראל הסברה קוראים לה רודי רושמן, והוא אפילו לא ימני מובהק - הוא פשוט רוצה לעשות כאן שלום. באחד מהסרטונים שלו שואלת אותו אחת המפגינות מי הוא, ורודי עונה: "אני פעיל למען זכויות היהודים וישראל, גר בישראל, ובונה יחסים בין פלשתינים וישראלים. יהודים ופלשתינים יכולים לחיות זה לצד זה".

במבצע שומר החומות, שבו היה נראה כי מערך ההסברה של המדינה כשל בגדול, יצא רושמן נגד הקומיקאי ומנחה "הדיילי שואו" טרוור נואה, שהכריז שישראל צריכה להבין שלה יש יותר כוח ולכן עליה לחוס על הצד השני, שנפגע הרבה יותר. "כל טיל שנורה לשטח אזרחי במטרה להרוג אזרחים הוא פשע מלחמה", כתב רושמן בין השאר בפייסבוק, בפוסט שהפך לוויראלי ושאליו צירף סרטון הממחיש חלק קטן ממה שישראל עברה במלחמה, "אם לא בזכות כיפת ברזל, הנפגעים בצד הישראלי היו גבוהים הרבה יותר ממה שהם כיום".

הנרטיבים שעובדים

מגיל קטן ניסה רודי רושמן להסביר לסובבים אותו מי הוא ומאיפה הוא מגיע. הוא נולד בצרפת, עבר לישראל בגיל שלוש, ירד למיאמי בגיל חמש, חזר לארץ להתגייס, שב ללוס אנג'לס, ולפני שנתיים עשה עלייה והתמקם בירושלים - ואפילו הצליח להביא לכאן את המשפחה, שעלתה בתקופת הקורונה. עכשיו, בין כל עיסוקיו, שמלבד סרטוני הסברה ברשתות החברתיות כוללים גם את פרויקט "הבית" - תנועה שבונה קשרים בין ישראלים לפלשתינים באמצעות פעילויות משותפות, הוא גם עובד על סדרת דוקו שהוא מתכנן למכור, שנקראת "We Were Never Lost", ועוסקת בסיפור ההתנתקות של עשרת השבטים מהעם היהודי.

כאמור, חקירת שורשים היא לא דבר זר לרושמן. "אמא שלי מרוקאית ואבא שלי אשכנזי מפולין ומגרמניה, אבל הוא לקח את התרבות של אמא והבית שלנו היה מרוקאי לכל דבר. כשהלכתי לבית הספר היהודי אמרו לי 'אתה הולך לפי האבא, אז אתה אשכנזי'. זה שם אותי במצב שבו לא ידעתי מה לענות כששאלו אותי מי אני. במרוקו הרגו אותנו כי לא היינו מרוקאים, בפולין הרגו אותנו כי לא היינו פולנים, למה אנחנו מזדהים עם המקום האחרון שבו חיינו? אני יהודי, כי לא משנה איפה גדלתי ואיפה הייתי, אני חלק מעם ישראל. בעקבות המעברים ממקום למקום התחלתי להיות טוב בלהסביר את עצמי".

"במרוקו הרגו אותנו כי לא היינו מרוקאים, בפולין הרגו אותנו כי לא היינו פולנים, למה אנחנו מזדהים עם המקום האחרון שבו חיינו? אני יהודי, כי לא משנה איפה גדלתי"

איפה עוד הסברת את עצמך?

"בכיתה ח' הייתי הולך למפגשים באיפא"ק (הוועד האמריקני־ישראלי לענייני ציבור. צ.ב), והיו שם נאומים של חברי קונגרס שדיברו בצורה מאוד שטחית. אחד מהם אמר פעם 'אמריקה חזקה היא ישראל חזקה!', וכולם נעמדו ומחאו כפיים, והוא המשיך: 'ישראל חזקה היא אמריקה חזקה!', והקהל מסביב התלהב מאוד. שאלתי את עצמי, 'מה הוא אומר פה בכלל?'. הרגשתי שמדברים כדי להרגיש טוב, במקום לעשות משהו. יצאתי החוצה, והיו שם אלפי מפגינים נגד ישראל, ניאו־נאצים וכל מיני שונאי ישראל, וכילד בכיתה ח' יצאתי ודיברתי איתם, וראיתי שהצורה שבה לימדו אותי לענות לא ממש עובדת, ושכדאי שאני אלמד איך לענות להם בפעם הבאה. קפצתי על כל הזדמנות שהיתה לי לדבר עם אנטי־ישראלים, ובדקתי מה הנרטיבים שעובדים, הקשבתי לנאומים שלהם ולמדתי לענות בצורה הכי טובה".

והמשכת עם זה גם כשגדלת.

"בהחלט. באוניברסיטת קולומביה בארה"ב הקמתי סניף של תנועת סטודנטים תומכי ישראל, כדי לתת ליהודים כלים שיעזרו להם להיות חזקים ולדעת מה לענות, כדי שהדור הצעיר יבין שאומרים עלינו הרבה דברים לא נכונים. אבל בהמשך הפסקתי עם זה, כי התנועה הפכה למשהו שלא רציתי שהיא תהיה: מיינסטרים הסברה בלי עומק, עם סיפורים על זה שבישראל המציאו את ווייז או את עגבניית השרי, ושאנחנו הדמוקרטיה היחידה במזה"ת. זה לא נותן לנו זכות להיות קיימים. מדובר בסיפור של 4,000 שנה, שיצרנו את המדינה אחרי אלפי שנות דיכוי, שהעם הנודד שלנו הגיע לארץ ישראל, בעט בבריטים והוכיח שהמדינה יכולה להיווצר. התנועה הפכה לארגון פרו־ישראלי ממוצע, שעושה דברים שהתומכים אוהבים ופחות את מה שצריך לעשות.

"יהודים לא פרו־ישראלים הם ישראלים. אני לא פרו־רודי, אני רודי. פעם, אם היינו מדברים על הקמת המדינה ועל המלחמות, העולם היה תומך בנו, אבל היום אכפת לאנשים מנרטיבים ומרגשות שאם הם תומכים בהם, הם מרגישים שיהיו טובים יותר. פחות מעניינת אותם טכנולוגיה, אלא יותר המחשבה שלקחנו אדמה מאנשים אחרים - ואת זה צריך לתקן".

מסכים איתך, אח שלי

הסיפור של רודי עם הרשתות החברתיות התחיל בתקופה שבה למד באוניברסיטת קולומביה והקים שם סניף של תנועת הסטודנטים. "היינו הולכים לאירועים אנטי־ישראליים, ומראים להם איך הם משתמשים בקושי של הפלשתינים רק כשזה מתאים לאג'נדה שלהם", הוא מספר, "והתחלנו לצלם סרטונים כדי לחשוף אותם. יש סרטונים שמראים איך בתחילת השיחה צועקים עלי 'אתה גזען!', ובסופה אומרים לי: 'אני מסכים איתך, אח שלי, עכשיו אני מבין מה זו ציונות'. זה לא תמיד קורה בשיחה ראשונה, לפעמים צריך לשתול את הגרעין ולהמשיך משם".

אילו טענות אתה שומע מהצד השני שוב ושוב?

"אנטישמיות היא מציאת הבעיה בחברה והשלכתה על היהודים. לצד השמאלי של המפה אכפת מזכויות אדם ומגזענות, אבל הם מזהים את מה שלא טוב בחברה שלהם ומשליכים את זה על המדינה היהודית, במקום על העם שלהם: גזענות, טיהור אתני, אפרטהייד, גניבת אדמה. יש פלשתינים שסובלים במחנות פליטים בסוריה ובלבנון, אבל אכפת להם רק כשזה נוגע לישראל".

אילו תגובות אתה מקבל מאנשים?

"בכל יום אני מקבל לפחות 30 הודעות מפלשתינים ומיהודים שאומרים 'שינית את הפרספקטיבה שלי'. היה מישהו באוניברסיטת קולומביה שמאוד לא אהב את ישראל, ואחרי כמה שיחות סיפר לי שסבו וסבתו היו יהודים מגיאורגיה. הוא לא ידע כלום על היהדות. הצעתי לו לבדוק את השורשים שלו. אחרי שנה הוא עשה עלייה והתגייס למג"ב".

מארגון "סטודנטים תומכי ישראל" נמסר: "ארגוננו פועל במעל 150 אוניברסיטאות בצפון אמריקה, ארגנטינה ואירופה, ובו סטודנטים יהודים ולא יהודים העושים ימים כלילות להלחם באנטישמיות, בתנועת החרם ובשנאה למדינת ישראל. הארגון מקדם חקיקות פרו-ישראליות במועצות סטודנטים, יוזם מאות אירועים בשנה, מסב את תשומת לב האקדמיה לנושאים לא מדוברים כתשלומים למחבלים, זיכרון נפגעי טרור יהודים, ומלמד על היסטוריית הציונות, העליות, זכות העם היהודי על ארץ ישראל, ועוד.

"הארגון נותן לצעירים ציונים כלים ופלטפורמה להתמודד עם הדה-לגיטימציה כלפי ישראל, ופעילינו מגיעים לאירועים נפיצים לשאול שאלות קשות ולהגן על עם ישראל בארץ ובתפוצות. כל פעיל ופעילה מוערכים על תרומתם, ואנו גאים בפעילותם. תיאור הארגון בכתבה שגוי: אין תכנים על וייז או עגבניות שרי, ולקהל שלא מכיר את ישראל ישנן סדנאות המסבירות את שיטת הממשל בישראל, לצד מבחר תכנים רחב על היסטוריה, גאופוליטיקה ועוד. לציונות שונאים רבים, על כן כל פעילות הסברה חשובה ומבורכת ומן ההכרח לכלל הפעילים בתחום לחזק האחד את האחר. כדי ללמוד אודותינו, אנו מזמינים את הקוראים לבקר באתרינו ולעקוב אחרינו ברשתות החברתיות".