"המטרה שלי בחיים היא להיות אמן מצוין ובן אדם סבבה": חמי רודנר לשיר זיו בראיון חשוף לפודקאסט "החופרת"

הזמר והיוצר חמי רודנר החל את דרכו כסולן להקת הרוק "איפה הילד" וכיום מתחזק קריירת סולו ענפה לצד הופעות עם הלהקה המאוחדת.

בריאיון עם שיר זיו בפודקאסט "החופרת" הוא מספר על הילדות המורכבת בקיבוץ, הפחד מההצלחה, הקושי הכלכלי ולמה השתתפות בריאליטי פוגעת בציפור נפשו?
ביוני האחרון הופיע רודנר עם "איפה הילד" בפארק הירקון, "זאת הייתה משימת קומנדו - התנאים היו מאוד קשוחים", הוא משחזר את ארוע השיא, ולמרות התנאים אגרסיביים, מתמקד במה שחשוב באמת: "היו שם 60 אלף איש ואנחנו עפנו, זה היה פשוט נהדר". כשגאנס אנד רוזס הגיעו לארץ הוזמנה "איפה הילד" לעלות כמופע החימום ללהקה המיתולוגית, מה שבתחילה נתפס כמופרך בעיני רודנר. "אנחנו לא מעריצים של גאנס אנד רוזס, לא גדלנו עליהם", הודה רודנר, אשר סבור שגם היום, הרוק חי ובועט בישראל. "יש פה קהל גדול לרוק ולמוסיקה טובה, ויש מקום לכולם, הסגנונות לא באים אחד על חשבון השני".

המוסיקה הייתה העולם אליו ברחתי
כפי שסיפר בעבר, ילדותו של רודנר בקיבוץ גבעת ברנר הייתה מורכבת, אך המוזיקאי המוערך ניתב את קשיו למוסיקה "עברתי ילדות לא פשוטה, בפרספקטיבה לא הייתי הופך להיות מה שאני לולא הייתי עובר ילדות מחוספסת". במבט לאחור מספר רודנר בפיכחון, "לו הייתי היום בן 20, לא הייתי מקים להקת רוק". המוסיקה הייתה אמנם העולם אליו ברח רודנר, אך בפרספקטיבה על ההצלחה המטאורית רודנר מספר בגילוי לב "כשהאלבום "זמן סוכר" התפוצץ היה בזה משהו גם נורא מפחיד, עד כדי שזה היה בלתי נסבל".

"לא נהניתי מזה, אבל הייתי קצת מכור לתקשורת"
כשנשאל על הדור הצעיר, רודנר מסביר מדוע הוא רואה במוזיקאים הצעירים כמי שמקיימים תרבות פופ בריאה, לטענתו "אין לדור הזה רגשי אשם מכסף". רודנר מספר על הבהלה הגדולה שחווה בצעירותו ועל הפרסום שעטף אותו, "באנו בלי שום הכנה לדבר הזה, לא הצלחתי להבין מה קורה. זה הבהיל אותי ולא הייתי מוכן לזה נפשית". בתוך כך מצא את עצמו רודנר מתמכר להתעניינות התקשורתית בו, למרות הפאניקה הגדולה. "זה היה מבחינתי פיצוי לילדות קשה", סיפר.