הקמפיין הציבורי שהתחיל בדף פייסבוק פשוט, הפך לקמפיין בחסות מפלגות מסויימות. זה, כבר ברור כשמש והוכחות לכך ניתן למצוא אתמול במסיבת העיתונאים של הליכוד וברשת עצמה.
כעת, עניין המימון החיצוני והתרומות האסורות צריך להיות מובא לפתחה של ועדת הבחירות, שצריכה בסך הכל להרכיב פאזל מאוד פשוט. בעולם בכלל ובארה"ב בפרט, נאסרו קמפיינים שכאלה, המוגדרים קמפיינים עם "כסף רך". משמעות הביטוי: תקציבים ותרומות שמועברים במסווה של פרוייקטים חברתיים וחינוכיים למפלגות, כשבעצם המסר הוא: "הצביעו למועמד מסוים" או "תצביעו נגדו".
במקרה שלנו, V-15 ו"קול אחד", מראות עד כמה ראש הממשלה בנימין נתניהו לא טוב וצריך להחליפו, כך בדומה למקרים שבית המשפט העליון בארה"ב - פסל. ואצלנו? יש לפעול בנושא לא רק בגלל שממשלות זרות וגורמים אנטי-ציוניים עשויים להיות מעורבים במימון, אלא אולי גם גורמי פשיעה שאיש לא יודע מה האינטרסים האמיתיים שלהם.
בנוסף להחלטה הגורפת של בית המשפט העליון, השיח הציבורי האמריקני לא מקבל קמפיינים אותם מובילים תאגידים, עד כדי כך ש-68% מהציבור שם לא מסכימים עם ההחלטה שהם יכולים לממן קמפיינים פוליטיים. אצלנו, בניגוד לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, עדיין השיח נותר על כנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו