מלחמות גורמות אובדן חיי אדם והרס ומביאות גם לקידום ולשינויים בחברה. מלחמת יום כיפור גרמה לשינוי מעמדם של מתנדבים בישראל ולמעמדה של המועצה להתנדבות, שקמה אך זמן קצר לפני כן. תפקידה המוצהר של המועצה היה לטפל במשפחות ובבני נוער במצוקה; במלחמה נולדו מתנדבים אחרים.
ערב קול נדרי הגעתי לבית ידידיי הטובים כדי להיות איתם. האזעקה למחרת תפסה בהפתעה משפחה שלמה של אנשי צבא. ראשונה עזבה את הבית האחות המוסמכת כדי להצטרף ליחידתה בחיל הרפואה. את התינוקת היא השאירה בזרועות הסבתא ואותי שלחו לקנות אוכל לתינוקת. לאחר מכן עזב אביה של התינוקת, רב סרן בקבע. נשארנו עם התינוקת צמודים לתחנות הרדיו והטלוויזיה.
לפתע עלה בדעתי, כי בתור יו"ר המועצה להתנדבות עלי לתפוס יוזמה ולדאוג למתנדבים. חשנו, חברי המועצה, כי משימות מחכות לנו. דבר ראשון עלינו להיות נגישים. בו ברגע הזמנו ב"בזק" 12 קווים וטלמסר פתוח 24 שעות ביממה. בקשות לעזרה הגיעו מיד. איש "בזק", שהתקין את הציוד במשרדנו הקטן בלב תל אביב, קלט קריאה לעזרה של קשיש שנשאר ללא תרופות, הוא נזעק לעזרתו והמשיך לטפל בו עד סוף המלחמה.
בתוך ההלם וההמולה גילינו כי שירותי הרווחה אינם ערוכים להגיש סיוע לאוכלוסיית העורף בזמן גיוס כללי. הגברים גויסו לצבא, עובדות הרווחה, המורות והמטפלות לא הגיעו לעבודה כי היו שמרטפיות לילדיהן שלהן בהיות מוסדות החינוך סגורים.
למדנו כי בחירום צצים מתנדבים. באין תיירים, התייצבו מורי הדרך אותם שלחנו אל זקנים ונכים במקלטים. כן התייצבו, לבקשתנו, שופטים שנשארו ללא מעש והתנדבו ברצון לסייע לקציני הערים העמוסים. עולים חדשים שהתביישו בסימון המיוחד על מכוניותיהם שנקנו ללא מכס, התנדבו להסיע אנשים לעבודה ומשפחות לביקורי פצועים בבתי חולים.
תודה והערכה מגיעים לתלמידי תיכון שמילאו תפקיד מפתיע כשלימודיהם הופסקו. גילינו כי נשים רבות, שנשארו לבדן עקב גיוס בעליהן, נאלצו להתמודד עם בעיות בהן לא היו מורגלות. חלקן אפילו לא קמו ממיטותיהן; תלמידי התיכון התגייסו במרץ, בתושייה ובהעזה לעזרת הנשים הללו. אותן נשים לא חשו בפני התלמידים בושה וכך נעזרו בצעירים אפילו כדי לגבות את התשלומים שהגיעו עבורן לבנק, מקום שמעולם לא ביקרו בו.
כל יום הביא משהו חדש. במקומות מספר התלוננו בפנינו על עודף מתנדבים. בתי החולים התמלאו מתנדבות. בבי"ח "בילינסון" בישלו כמות כפולה מהרגיל כדי להאכיל גם את המתנדבים. הנהלת בית החולים הזעיקה אותנו לעשות סדר בבלגן. ערכנו רשימות והכינונו מדבקות "מתנדב/ת", גם עבור הנהגים. המדבקות היו לאות כבוד ולמזכרות.
גם מתנדב עם טרנזיסטור היה לסמל. לא היו אז טלפונים ניידים. מתנדבים רבים קלטו הודעות מהחזית והעבירו מסרים לבני משפחה ובחזרה.
מהפעילות הקדחתנית של תקופת המלחמה התברר לנו, מעל לכל ספק, כי ההתנדבות היא ביטוי חשוב של סולידריות בשגרה ובחירום. נהג מתנדב המסיע משפחת פצוע עדיף על נהג שכיר כי המתנדב מעורב, משוחח, מדובב. המתנדבות שבאו לשמור על המאושפזים בבתי חולים גרמו גם לחולים וגם לעצמן רוגע. מתנדב חרד פחות ומרגיע את הסביבה.
את הפרק הזה בתולדות ההתנדבות למדנו שוב ושוב בכל המלחמות שבאו עלינו מאז, בארבעים השנים הבאות. כאשר עורף הופך לחזית, מתנדבים הופכים לחלק חשוב ממערך ההגנה והניצחון על האויב. לא זו בלבד שמתנדבים ממלאים תפקידים חיוניים, הם מביעים סולידריות המחזקת את עמידת אוכלוסיית העורף וחוסנה משמשת ערובה לניצחון.
תנו כבוד למתנדבים בחירום.
* הטקסט נשלח על ידי הכותב/ת למערכת "ישראל היום" ומובא כלשונו, למעט תיקונים לשוניים קלים. הוא מבוסס על חוויות וזיכרונות אישיים, ואין המערכת אחראית לתוכנו או לפרטים ההיסטוריים הנזכרים בו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
