עמר בר־לב (61) הוא חבר כנסת מזן אחר. לא רק בגלל שהוא בנו של חיים בר־לב, שהיה הרמטכ"ל השמיני של צה"ל ושר בכמה מממשלות ישראל ומשום שהוא עצמו היה מפקד סיירת מטכ"ל ומפקד חטיבה בצה"ל בדרגת אלוף משנה, אלא בגלל הצניעות המאפיינת אותו.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
בניגוד לח"כים רבים אחרים, הוא איננו מתלהם או משסע נואמים במליאת הכנסת, איננו רץ אחרי עיתונאים ומנסה לדבר על ליבם שיכתבו על פעילותו. הוא לוקח ברצינות את עבודתו הפרלמנטרית ומגיע בשעת בוקר מוקדמת מביתו בכוכב יאיר לירושלים על מנת לעבוד. חלק נכבד מפעילותו הוא מקדיש לדיונים החסויים של ועדת החוץ והביטחון ובעיקר לוועדת המשנה למשאבי אנוש והכשרות שבראשה הוא עומד, ושעוסקת בכל נושא כוח האדם בצה"ל.
גם הראיון שקיימתי עימו לא היה יוצא לפועל אלמלא פניתי אליו ביוזמתי. לאורך כל השיחה הוא דיבר בצורה רגועה, וגם כשניסיתי להוציא מפיו אמירות חריפות וחד־משמעיות, הוא נרתע. כשביקר את המצב המעוות שלפיו חיילים בשירות סדיר מקבלים דמי קיום של כ־800 שקלים בלבד, שאלתי אותו אם הדבר מעיד על אטימות מצד הממשלה. הוא היסס לרגע והשיב "אם להשתמש במילה לא קיצונית, אז יש חוסר הבנה במערכת הצבאית לנושאים הערכיים. שכר המינימום במשק עומד על כ־4,000 שקלים. חיילים הם בני אדם ואין שום הצדקה שיקבלו דמי קיום של 700־800 שקלים, כי זה סכום שאי אפשר להתקיים ממנו והוא לא עודכן במשך שנים. הצורך להעלאת הסכום שמשולם לחיילים חיוני בצורה משמעותית ובקרוב אקיים דיון מיוחד בוועדה בנושא זה".
ניכר מדבריו של בר־לב שהנושא הזה מציק לו. "לחיילים ביחידות עורפיות שסובלים מבעיות כלכליות, הצבא מאפשר לעבוד ולסייע בכלכלת הבית, אבל חייל קרבי לא יכול לעשות זאת כי הוא רוב הזמן בשטח. אם אנחנו רוצים שחיילים בעלי פרופיל גבוה ימשיכו לשרת ביחידות הקרביות, חייבים לאפשר להם אותם תנאים שצה"ל מאפשר לחיילים עורפיים בעלי צרכים מיוחדים. אם זה לא ייעשה, המוטיבציה בקרב החיילים ביחידות הקרביות תרד וצה"ל יחדל להיות כור היתוך של החברה".
"שיעור הנשירה מדאיג"
בר־לב גם מודאג ממימדי הנשירה של חיילים במהלך השירות. "שיעור הנשירה הגיע בשנה האחרונה ל־16% מכלל המתגייסים. הנתון הזה מחייב את צה"ל להשקיע יותר מאמצים בקשר עם הפרט. מקרב יוצאי הקהילה האתיופית שיעור הגיוס מאוד גבוה ומגיע ליותר מ־90%, אבל במהלך השירות כ־50% מהם נושרים או מגיעים לכלא והחוויה שנשארת אצלם היא מאוד קשה. זה נובע משלל סיבות, אבל בעיקר מכך שהמערכת לא הכירה ביחס המיוחד שהאוכלוסייה הזו צריכה לקבל. הנתונים מעידים ששיעורי הנשירה פחתו מאוד אצל עולי אתיופיה שהשתתפו בקורסי הכנה לקראת הגיוס".
גם שיעור הגיוס בקרב הנשים מדאיג. בר־לב אומר כי "שיעור הנשים שאינן מתגייסות מגיע ל־43%, חלקן חרדיות, חלקן בנות שהולכות לשירות לאומי וחלקן משתמטות משירות צבאי. מדובר במספרים גבוהים של אלפי נשים בשנה. כיום בחורה שאינה רוצה לשרת לא צריכה אפילו להגיע ללשכת גיוס, מספיק שתשלח בפקס טופס ללשכת גיוס על מנת לקבל פטור. לצערי, הוקמה ועדה בכנסת המשותפת לחו"ב ולוועדת החוקה שאמורה לעסוק בנושא, אך היא לא התכנסה עד כה בשל לחצים פוליטיים של גורמים חרדיים. יש גם בעיה בנושא המעקב שהמשטרה הצבאית מקיימת אחרי הבנות הללו, אינני חושב שצריך לעקוב אחריהן, יש לשנות את הכללים".
"השוויון בנטל מאכזב"
בר־לב מציין כי גם התקוות לגידול במספר החרדים שיתגייסו בעקבות חקיקת חוק השוויון בנטל הכזיבו. "בשלב זה לא חל גידול במספר החרדים שמתגייסים. כיום כ־8,000 חרדים צריכים להתגייס בכל שנתון, אבל 'בבריכה' (מאגר בחורי הישיבה בני 18 עד 26 שקיבלו דחיית שירות) ישנם כ־24 אלף איש. בחוק נקבע כי משנת 2015 ו־2016 יתגייסו כ־5,200 בשנה לצה"ל ולשירות האזרחי, מתוך 35 אלף שיהיו אז 'בבריכה', אבל אני מסופק אם נגיע לכך. דווקא לפני חקיקת החוק היה גידול משמעותי של 30% בגיוס החרדים. אם המגמה הזו היתה נמשכת היינו מגיעים ב־2016 ליותר מתגייסים".
הח"כ של מפלגת העבודה גם לא מסתיר את הביקורת שיש לו על חיזוק נושא הדת בצה"ל. "מפריעה לי העובדה שחיל החינוך בצה"ל, שאמור לעסוק בהקניית ערכי ציונות, עוסק יותר ויותר במפגשים ובסדרות חינוך בנושאי דת. בתי שהיתה קצינה בשריון סיפרה לי שבכל שבת שהיא נשארה בבסיס, רוב האנשים שהרצו בפניהם היו רבנים. יש בכך מידה של הטפה. מטרידה אותי העובדה שמג"ד מחטיבת גולני לקח אחרי מבצע צוק איתן בצורה מאורגנת את כל חיילי הגדוד לכותל המערבי כדי לברך שם ברכת הגומל. זה לא ראוי כי מדובר בטקס דתי שחלק מהחיילים מחוברים אליו וחלק לא והם נדרשו בפקודה להגיע לכותל.
"במקרה אחר מפקד חטיבת גולני אמר לחייליו שמבצע צוק איתן הוא מלחמת דת. צריך לזכור שצה"ל איננו צבא דתי. הוא צבא העם וערכי חינוך וציונות הם הערכים שלאורם קמה המדינה. ברגע שמישהו ממלא תפקיד ממלכתי בצה"ל, הוא איננו רשאי לכפות את הדעות האישיות שלו בפקודה על כל החיילים. אין מקום לדבר כזה בצה"ל".
נגד "מכתבי פרידה"
בר־לב גם מגנה את התנהגותו של מפקד בצה"ל שהורה לחייליו לכתוב מכתבי פרידה לפני צאתם לקרב. "זו הוראה בלתי ראויה שמשיגה את התוצאה ההפוכה. אין ספק שיש אלמנט של סיכון אצל כל חייל שיוצא לקרב, אבל לפני יציאה לקרב יש לתת לחיילים תחושה של עוצמה וחברות כשהמטרה היא לנצח. לצערי נציגי צה"ל הרלוונטיים לא הגיעו לדיון שקיימתי בנושא זה ובכך נתנו לי תחושה שבפיקוד הבכיר של צה"ל כלל לא מבינים שזה דבר איום ונורא. זה מעיד שמפקדים ברמה מסוימת אינם מבינים איך בונים את הביטחון העצמי ותחושת המסוכנות של החיילים, ובמעשיהם משיגים את ההפך. הדבר נובע מבורות ומחוסר הבנה, למרות שייתכן שהכוונה של המפקד היתה טובה".
מה הלקח החשוב שלך ממבצע צוק איתן בתחום כוח האדם בצה"ל?
"אני חושב שיש קונצנזוס לגבי רמת התפקוד של הקצינים והחיילים בכל הרמות במלחמה הזו. הדור הנוכחי הוכיח במבצע הזה כי הוא לא פחות נחוש וחכם מקודמיו. זהו לקח מאוד חיובי באשר לעוצמתו הפנימית של הלוחם ולנכונותו להילחם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו