ההזדמנות לשנות את המערכת הכלכלית

הכנסת התפזרה, ועכשיו אנחנו רשמית בתוך מערכת בחירות. מערכת שבה לא רק ראש הממשלהיבטיח הבטחותכמו מע"מ 0 על מוצרי מזון בסיסיים, אלא גם המתמודדים האחרים ירצו לנסות ולגרוף את אהדת הציבור.

שמחתי לשמוע את הצהרתו של ראש הממשלה, אבל יחד איתה יש לנקוט בצעדים נוספים כמו פתיחת מכסים ותחרות חופשית בשוק המזון - מה שיביא להקלה ביוקר המחיה ואף שינוי דרסטי של המערכת הכלכלית בישראל. בנוסף, הגיע הזמן שאחרי 66 שנים חיילים משוחררים בוגרי שירות קרבי יזכו לנקודת פתיחה טובה יותר לחייהם האזרחיים.

בפן הפוליטי, כבר החלו הגישושים והאיחודים הולכים ונרקמים. אם בימין הליכוד והבית היהודי חתמו על הסכם עודפים והתחייבו שלא לתקוף האחת את השנייה, בשמאל העניינים מסובכים יותר. במפלגת העבודה יש התנגדות גדולה לצירופה של ציפי לבני, בעיקר בגלל "הנדוניה" שבאה איתה: עמיר פרץ על פעיליו ונאמניו הרבים במפלגה ועמרם מצנע, שניים שעזבו את המפלגה לאחר שהפסידו בפריימריז ובבחירות הארציות.

וכמו כל מערכת בחירות, אי אפשר שלא להתייחס ל"מפלגת האווירה" של הבחירות הנוכחיות - המפלגה של משה כחלון. עדיין אין לה רשימה, מצע וסלוגן, אבל היא כבר גורפת כעשרה מנדטים בסקרים, מספר מרשים לכל הדעות. כמה הוא ישיג בבחירות עצמן? זה תלוי במשתנים רבים לאורך שלושת החודשים הקרובים.

אי אפשר להתעלם מהנוסחה, שההצבעה לכחלון ולשאר מפלגות האווירה כמו יש עתיד או הגמלאים בזמנו, נובעת מהעובדה שאנחנו חיים בחברה חומרנית. כמו שכולם תמיד רוצים את הטלפון הסלולארי הכי חדש ואת הג'ינס הכי חדש - כך גם הם מתנהגים כשהם הולכים לקלפיות.

נתראה בשביעיות.