בדרכי חמאס, במסדרונות האו"ם

איכשהו, מצליח מרכז השיבה הפלשתיני (PRC - The Palestinian Return Center), אחד ממרכזי התעמולה האנטי־ישראליים היותר ארסיים ואפקטיביים בלונדון, לחמוק כבר שנים מהרדאר ההסברתי הישראלי. מקומו נעדר גם מהשיח חובק העולם שמתנהל עתה סביב החרם ומסע הדה־לגיטימציה נגד ישראל. אלא שלפני ימים אחדים שמה דווקא ועדת האו"ם לענייני ארגונים בלתי ממשלתיים קץ לאנונימיות היחסית של PRC בארץ. היא העניקה לארגון, שכבר שנים מזוהה על ידי ישראל עם חמאס ותנועת האחים המוסלמים, לגיטימיות בינלאומית, בדמות מעמד של ארגון בלתי ממשלתי משקיף. ההחלטה, צריך לציין, מותנית עדיין באישור של דרג גבוה יותר באו"ם. 

כדי להבין עד כמה התקדים מביש, אין די כנראה בתסכול של רון פרושאור, שגרירנו באו"ם. פרושאור, שביקש להמחיש את האבסורד, הפליג בדמיונו עוד כמה צעדים קדימה והתריע כי "על פי התסריט הזה, אנו עלולים למצוא יום אחד את חיזבאללה יושב במועצת הביטחון ואת דאעש מצביע במועצה לזכויות האדם". 

גם במשרד החוץ דיברו השבוע על "צלם בהיכל", אלא שהסיפור על PRC מורכב קצת יותר, בעיקר מכיוון שאין מדובר באיזו תגלית חדשה שלישראל נודע על קיומה רק עתה.

"מרכז השיבה הפלשתיני" פועל בלונדון מאז שנת 1996 וכולל בתוכו את כל המרכיבים שבשבועיים האחרונים - בעקבות פרשת אורנג' - הצליחו לנער את החלודה מההסברה הישראלית. יש בו, ב־PRC, משטמה גדולה כלפי המפעל הציוני ומדינת ישראל; דה־לגיטימציה מוחלטת של ישראל כמדינה יהודית; קמפיינים מקיפים בקמפוסים ומעל בימות רבות נוספות למימוש מלא של "זכות השיבה" אל תוך גבולות ישראל; שותפות פעילה עם גופים נוספים במסגרת מתקפת הדה־לגיטימציה נגד ישראל; ובעבר הלא כל כך רחוק אפילו תמיכה בדרך ה"ג'יהאד". 

למען הסר ספק, אין מדובר בהתנגדות למדיניותה של ממשלה כזאת או אחרת בירושלים. הארגון דחה בעבר בחריפות את הסכמי אוסלו, את יוזמת ז'נבה הנדיבה, ואפילו את הצעותיו המפליגות של רה"מ לשעבר אהוד אולמרט, בדיוק באותו להט שבו הוא מתייחס למדינת ישראל בעידן נתניהו. PRC, כמו עוד כמה מעמיתיו השותפים לחרם, פשוט מסרב להשלים עם קיומה של מדינה יהודית. הוא חותר למחוק אותה מהמפה. 

שני מאפיינים מייחדים את PRC: דגש רחב ועמוק על מימוש "זכות השיבה" אל תוך גבולות ישראל הקטנה, וכאמור - זיהוי רב שנים עם חמאס ותנועת האחים המוסלמים. לפני חמש שנים הכריזה ישראל על הארגון כ"התאחדות בלתי מותרת", "בהיותו חלק מתנועת חמאס". שר הביטחון דאז אהוד ברק חתם על קביעת השב"כ, ולפיה PRC משמש "זרוע ארגונית ומתואמת של חמאס באירופה".

ההכרזה ההיא קשורה גם ל"מיני דרמה" תקשורתית, פנים־חמאסית, שליוותה השבוע את קבלת הארגון כחבר בוועדה של האו"ם. היא ממחישה בעיקר את הרגישות הרבה שמייחס עתה הארגון לכל פרסום על אודותיו, שכן צירופו לארגון הגג של משפחת העמים הוא עדיין על תנאי, וכאמור תלוי אישור דרג גבוה יותר.

לפני ימים אחדים דיווחו כלי התקשורת של חמאס בשפה הערבית והאנגלית על כך שאיסמעיל הנייה, סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, התקשר טלפונית למאג'ד אלזיר, המנהל הכללי של "מרכז השיבה הפלשתיני", ובירך אותו לרגל קבלת ארגונו כמשקיף בוועדת או"ם. התגובה של PRC, לאור יחסיו החמים עם חמאס בעבר, היתה מוזרה: הארגון הכחיש ששיחה מעין זו בכלל התקיימה. 

חוקרי מרכז המידע למודיעין ולטרור, שתיעדו את ה"רשומון" הזה, מצאו כי בעקבות ההכחשה של PRC מיהר גם דוברו של הנייה לצמצם נזקים. הדובר ביקש מהעיתונאים "לא להתעסק" עם הברכה הטלפונית (דיווח של סוכנות אי.פי).

 

ועידות ברחבי אירופה

עד לפני כמה שנים הזיקה בין PRC לחמאס - בוודאי זו הרעיונית ש־PRC מכחיש עתה, לא היתה משהו שהארגון התבייש בו. דו"ח מקיף של מרכז המידע למודיעין ולטרור על PRC, שנכתב לפני ארבע שנים ופורסם עתה מחדש, חושף את דיוקנו של ארגון תעמולה אנטי־ישראלי קיצוני, השותף לקידום החרם והסנקציות על ישראל; זהו ארגון שמאשים כבר שנים את ישראל בפשעי מלחמה, באפרטהייד, בטיהור אתני, ברצח עם ובמעשי טבח.

במוקד פעילותו האירופית של PRC עומדות כבר שנים הוועידות הפלשתיניות השנתיות שקיים עד כה בברלין, בלונדון, בווינה, ברוטרדם, בקופנהגן, במילאנו ובעוד ערים אירופיות. בוועידות הללו נוטלים חלק פעילים ומשלחות ממדינות שונות באירופה, ובכלל זה פעילי האחים המוסלמים. ב־2008 "יוצגה" שם ישראל על ידי השייח' ראאד סלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית בישראל, ועל ידי אמיר מח'ול, שב־2010 הורשע בריגול חמור לטובת חיזבאללה. 

הניה // צילום: רויטרס

לעיתים השתתפו בוועידות פעילי חמאס נציגי קרנות מימון של חמאס באירופה ואף נציגים של חמאס ברצועת עזה. איסמעיל הנייה נאם בשלוש מהוועידות באמצעות שיחות ועידה שהוקרנו על גבי מסך גדול. סדר היום והמסרים האידיאולוגיים של הוועידות הללו תואמים בחלקם את אלו של האחים המוסלמים ושל חמאס. מודגש בהן המסר כי ""זכות השיבה"" של כל הפליטים הפלשתינים לישראל היא "מקודשת", וכי אסור לוותר עליה. רבים מן הדוברים בוועידות הללו שבים ושוללים מכל וכל את זכות קיומה של מדינת ישראל, תוקפים את התהליך המדיני ומשגרים ברכות ללוחמי הג'יהאד.

בוועידה המכוננת של ארגונו, שהתקיימה לפני יותר מעשור בלונדון, אמר מאג'ד אלזיר, מנכ"ל PRC, כי על הפלשתינים להשיב לעצמם את "מלוא זכויותיהם", וכי לשם כך הם מוכנים להמשיך ב"הקרבה" וב"התנגדות". אלזיר דיבר על לבבות הפלשתינים שדבוקים בירושלים, בית לחם, שכם, יפו, חיפה, הרי הכרמל ומישוריה של ג'נין. הוא אף הבהיר: "אנו בעלי הזכות על הארץ. הם הישראלים יודעים שזו רק שאלה של זמן... לפיכך ניתן לראות שהם תרים אחרי פתרונות, שאולי יאריכו את תקופת חיי מדינתם בכמה שנים".

 

"לנצל את הזרם בישראל"

הוועידה השלישית של הארגון, שהתקיימה באוסטריה, מלמדת רבות על הדרך שבה מתנהלים כבר שנים ארגוני החרם והדה־לגיטימציה נגד ישראל; התנהלות שקוצרת עתה פירות. במהלך הוועידה התקיימו כמה סדנאות עבודה. הדיונים עסקו בדרכים ובשיטות להטמעת תודעת "זכות השיבה" וערעור הלגיטימיות של ישראל, בקרב קהלי יעד אירופיים. הנה ציטוטים נבחרים (מתוך דו"ח של מרכז המידע למודיעין ולטרור) מההחלטות שהתקבלו באחת הסדנאות. הכתובת, כך מתברר, היתה על הקיר:

"אין להסתפק אך ורק בהפניית אור הזרקורים על פרטי מעללי שלטונות הכיבוש... יש לנצל את הזרם בציבור הישראלי, הדוגל בהערכה מחדש, לרבות פרסומי זרם ההיסטוריונים החדשים ודברי הביקורת המושמעים מפיהם בתקשורת הישראלית, וכן את העמדות וההודאות חסרות התקדים הנובעות מכך - זאת לשם הגדרה מחדש, יסודית, של הבעיה הפלשתינית בתודעה הקולקטיבית האירופית... הדבר מחייב להסב את תשומת הלב לכך שהתנועה הציונית הקימה מדינה גזענית על אדמת פלשתין, באופן המושתת על גזילת האדמה ועל גירוש העם הפלשתיני לכל עבר..."

משתתפי הסדנה ממליצים "לנצל את התפקיד החשוב והחיוני של הקהילות הערביות והאיסלאמיות באירופה, כגיבוי מדיני ופוטנציאל עשיר..." וכן "לנצל את כובד המשקל החברתי והפוליטי המתגבר של הקהילות הללו לטובת בעיית פלשתין הצודקת".

ואכן, כבר באחת הוועידות הבאות של הארגון מבהיר מאג'ד אלזיר כי השיבה היא רק עניין של זמן, "עד אשר נכנס את פזורינו במישור בית שאן, בסמטאות עכו העתיקה ולרגלי הכרמל".

PRC יישם במהירות - ממש כפי שתואר באחת מהחלטות הסדנה שצוטטה כאן - גם את ההמלצה "לנצל את הזרם בציבור הישראלי שדוגל בהערכה מחדש, כדי להגדיר מחדש בתודעה האירופית את הבעיה הפלשתינית". באחד הכנסים של הארגון, לצידם של הארכיבישוף קפוצ'י שהורשע בשנות ה־70 בהברחת נשק מלבנון, ודיאנה בוטו - פרקליטה פלשתינית־קנדית - מצא את מקומו גם נורמן פינקלשטיין, פרופסור יהודי־אמריקני אנטי־ציוני שבעבר ביקר בלבנון כאורח של חיזבאללה.

ההטפה לחיסול ישראל, ההסתה נגדה, וגם התמיכה בטרור - מצאו לאורך השנים ביטוי בירחון PRC בשפה הערבית ובשפה האנגלית. הירחון פירסם בין השאר גם ראיונות עם ראשי חמאס, השייח' יאסין וחאלד משעל. במאי 2004 פורסמה בו כתבה שבה צוין כי "הפרויקט הציוני כפרויקט אימפריאליסטי נכשל כישלון חרוץ... לפיכך ברורה חשיבות ההתנגדות (מקאומה - קרי טרור; נ"ש) של העם הפלשתיני בפנים (בשטחי מדינת ישראל) למרות האבידות הקשות שיספוג. ההתנגדות הזאת", נכתב שם, "תדקור את הישות הציונית בכבד".

ב־2006 פירסם "אלעודה" ("השיבה") כתבה שבה נכתב: "הדאגה היא אחת. האויב הוא אחד, והאדמה היא אחת, אחדות שאינה ניתנת לחלוקה. מהנהר שלה (נהר הירדן) ועד הים שלה (הים התיכון). אין היא ניתנת לחלוקה - מראש הנקרה ועם אום רשרש (אילת). היא לא תחולק בשום אופן על ידי יוזמה".

 

פעילי חמאס גלויים

הגלריה האנושית שהרכיבה, ובחלקה עדיין מרכיבה, את הנהגת PRC אינה מותירה מקום לספק באשר לעמדות שלו. הללו זכו לראשונה לחשיפה רחבה בוועידת דרבן הראשונה, שהתקיימה אף היא בחסות האו"ם בקיץ 2001. באותה ועידה ידועה לשמצה השתתפו שורה של ארגונים בלתי ממשלתיים אנטי־ישראליים ואנטי־ציוניים. הם הפכו, כזכור, את הוועידה לזירת הכפשות נגד מדינת ישראל ולבסוף קראו לאמץ "מדיניות של בידוד מלא על ישראל כמדינת אפרטהייד", ואף לאכוף עליה סנקציות וחרמות. 

זאהר אל־ביראוי, שעמד בראש חבר הנאמנים של PRC, שימש בעבר יו"ר החברה המוסלמית הבריטית. גוף זה מזוהה עם האחים המוסלמים בבריטניה, ואחד ממייסדיו היה מחמד צואלחה, פעיל מבצעי בכיר של חמאס ביו"ש שנמלט לבריטניה. אל־ביראוי גם עמד בראש הפורום הפלשתיני בבריטניה ואירגן עם אחרים חגיגה במנצ'סטר בעקבות זכיית חמאס בבחירות בעזה. הוא אף נמנה עם מועצת הנאמנים של הארגון לעזרה חינוכית בפלשתין, שהוקם על ידי אחד ממייסדי קרן אינטרפאל הבריטית - הקרן הייעודית של חמאס בבריטניה, שמגייסת כספים עבור התשתית האזרחית של חמאס בשטחים, ושהיתה מעורבת בהעברת כספים לקרנות הצדקה של חמאס. בעשור הקודם היה אל־ביראוי מעורב באופן אינטנסיבי ומתמשך בשיגור השיירות לרצועת עזה. הוא אף נטל חלק בטקס יציאת המרמרה לכיוון חופי עזה.

מאג'ד אלזיר, כאמור מנכ"ל PRC, השתתף בעבר באירועי "יום ירושלים" בלונדון שיזם המשטר האיראני. ב־2008 הוא השתתף בקונגרס הערבי הבינלאומי למען "זכות השיבה" שהתקיים בדמשק, ושם ישב על בימת הכבוד לצידו של חאלד משעל. על פי מרכז המידע למודיעין ולטרור, אלזיר רואה ב"זכות השיבה" אמצעי בדוק לחיסולה של ישראל.

השייח' מג'די מחמד חסן עקיב, שהיה חבר במועצת המנהלים של PRC, נולד בעזה. בעבר היה פעיל בקרן אינטרפאל, שהוצאה מחוץ לחוק הן בישראל והן בארה"ב. על פי אתר השב"כ, מג'די הוא גם פעיל חמאס.

פעיל אחר הוא ד"ר ערפאת מאדי שכרי, שהיה המנהל הביצועי של PRC ושיבח בעבר את ארגון הגג של הארגונים המתמחים בהחרמת ישראל. ד"ר שכרי גם נטל חלק בתכנון המשט האלים של ה"מאווי מרמרה" בשיתוף פעולה עם ארגון ה־IHH הטורקי. שכרי שימש יו"ר "הקמפיין האירופי לסיום המצור על רצועת עזה", והודה בקיום פגישות של פעילי הקמפיין עם נציגי חמאס.

דמות אחרת בכוורת היא זו של ד"ר דאוד עבדאללה, מבכירי הארגון בעבר, ששימש עוזר למזכ"ל המועצה המוסלמית הבריטית ואחר כך סמנכ"ל שלה. ארגון זה הטיל חרם על יום השואה הבינלאומי, שמצוין בבריטניה, כבכל העולם, ב־27 בינואר. עבדאללה חתום על הצהרת איסטנבול שהביעה תמיכה בדרך הטרור של חמאס נגד ישראל. להגנתו טען כי ייצג בה רק את עצמו. משנחשף הדבר הוא נדרש על ידי ממשלת בריטניה להתפטר מתפקידו כסמנכ"ל המועצה המוסלמית הבריטית, ומשסירב - הוחלט בבריטניה להפסיק כל סיוע ממשלתי לארגון. 

הקשר שהתקיים בין PRC לבין ההוויה הרעיונית ולעיתים גם המעשית של חמאס והאחים המוסלמים, מגובה במסמכים רבים שמציג עתה מרכז המידע למודיעין ולטרור. הקואליציה היהודית והישראלית שמצופפת עתה שורות מול החרם ומסע הדה־לגיטימציה נגד ישראל, בוודאי תעשה בחומרים הללו שימוש. זה אמנם מאוחר, אבל לא מאוחר מדי, כדי לנסות למנוע מהארגון הזה קבלת מעמד באו"ם. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו