הדיקטטורה הליברלית שצריך להיזהר ממנה

התרגלנו לשמוע על תופעות של רדיפה קיצונית בחסות שלטון החוק, בעיקר ממדינות המזרח התיכון: אפגניסטן, שאוסרת על נשים להסתובב לבד ברחוב; איראן, שבה פועלת "משטרת מוסר" המכה נשים בגין אי־לבישת חיג'אב כראוי, לעיתים עד מוות; סעודיה, שבה נשים נדרשות להציג אישור מגבר כדי להתחתן, לעבוד או לפתוח חשבון בנק, וכן הלאה.

אבל אחת ההתרחשויות המוזרות יותר שהתחוללו השבוע בעולם, שלא זכתה בישראל לשום התייחסות, היא הסערה הנורבגית סביב יוצרת הסרטים המקומית טוניה ג'בג'ון. ג'בג'ון היא לסבית מוצהרת, שנפתחה נגדה לא פחות מחקירה פלילית בגין הפצת דברי שטנה חמורים - מעשה שהעונש המקסימלי עליו בנורבגיה הוא שלוש שנות מאסר. "ההסתה החמורה" שהפיצה יוצרת הסרטים היא פוסט שפרסמה בפייסבוק, שבו העזה לכתוב: "זה בלתי אפשרי עבור גבר להפוך ללסבית, באותה מידה שזה בלתי אפשרי עבור גבר להיכנס להיריון. גברים הם גברים, ללא קשר לפטישים המיניים שלהם".

על פניו, ההסבר לפתיחת החקירה הפלילית נגד היוצרת נובע מתיקון לחוק העונשין שנערך במדינה בשנת 2020, שקבע ש"זהות מגדרית וביטוי מגדרי" הם קטגוריות מוגנות מפני דברי שטנה. על פניו נשמע הגיוני, כל עוד לא מתווספת אליו פתיחת חקירה משטרתית בגין הבעת דעה שאין בה שום קריאה לאלימות.

נורבגיה אמנם נחשבת אחת המדינות הפרוגרסיביות ביותר באירופה, אבל בין זה ובין הקמת גסטפו תודעתי שרודף ומשתיק מביעי דעה היתה אמורה לעמוד כברת דרך ארוכה.

נשאלת השאלה: האם כל זה בכלל נוגע אלינו, אזרחיה של מצודת ציון, המוגנים בחומה מפני ייהום הסער והטרלול? אז התשובה היא: חד־משמעית כן. בעשור האחרון העבירה נורבגיה כמעט 80 מיליון שקלים לארגונים ישראליים, כולם על המנעד שבין שמאל לשמאל אנטי־ציוני. 50 מיליון שקלים הועברו באופן ישיר דרך ישויות ממשלתיות רשמיות, ו־30 מיליון שקלים נוספים דרך "מועצת הפליטים הנורבגית", שאמנם גם היא ישות מדינית נורבגית, אבל מתוקצבת במקביל גם על ידי האיחוד האירופי ובריטניה.

בין הארגונים הישראליים שמתוקצבים על ידי הדיקטטורה הליברלית אפשר למצוא את הארגון האנטי־ציוני "בצלם", "המוקד להגנת הפרט" ו"האגודה לזכויות האזרח", שמגינים על מחבלים ומשפחותיהם בבתי משפט; את ארגון "יש דין", שפועל להעמדה לדין של ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג; ארגון הדה־לגיטימציה "שוברים שתיקה" ועוד.

אין ספק שמדינת ישראל חייבת להוביל חקיקה ברורה לעצירת הכספים המגיעים לארגונים מקומיים ממדינות אויב, ומכאלו שאין לישראל יחסים רשמיים עימן. ודאי ממדינות שמצב זכויות האדם בהן נוראי, ושאין סיבה שיקדמו בתוכנו את האג'נדות הקיצוניות שלהן. אבל לפי ההקצנה המתרחשת כיום בנורבגיה, כינון הדרגתי של דיקטטורה פרוגרסיבית הרודפת בעלי דעה שונה, כדאי יהיה באיזשהו שלב לשקול כיצד לאטום גם את הפרצות המופנות לכיוונה.

מתן פלג הוא יו"ר תנועת "אם תרצו" ומחבר הספר "מדינה למכירה"