"רציתי לחלוק כבוד ליהודים": החותר הפולני שמנציח קורבנות שואה

דריוש פופיילה רגיל להיות בתנועה נגד הזרם.פופיילה (37) הוא חותר סלאלום קאנו, אלוף פולין וסגן אלוף אירופה, אבל זה לא התחום היחיד שבו הוא רכש את פרסומו: פופיילה מפעיל פרויקט הנצחה גדול לקורבנות השואה, ששמו "אנשים, לא מספרים".

בקיץ האחרון חנך פופיילה אנדרטת ענק לזכרם של 12,000 יהודי נובי סונץ', עיר הולדתו. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה היוו היהודים שליש מתושבי המקום. לפני 80 שנה חיסלו הגרמנים את הגטו העירוני ושלחו את היהודים למחנה ההשמדה בלז'ץ.

"אנחנו רוצים להשיב את זכרם של היהודים למקומות שבהם גרו בפולין", אומר פופיילה בראיון ל"ישראל היום", "האתגר הראשי שלנו הוא להחיות את זכרן של כל הקהילות היהודיות, בכל יישוב בפולין".

פופיילה מתקשה להצביע על הרגע שבו החל בפעילות. "גדלתי עם ידע מסוים על השואה, אבל לא ידעתי שיהודים מעיר הולדתי נרצחו. גיליתי שסמוך לנהר דונאייץ בדרום פולין שבו התאמנתי, בעיירה קרושצ'נקו, היה בית קברות יהודי נטוש. התחלתי להתעניין בסיפורה של הקהילה היהודית באזור, ומצאתי שהיה גם ריכוז של קהילה יהודית בנובי סונץ'. עבורי זה היה הלם, ששינה בעיניי את הכל. התחלתי לחפש אנדרטאות שבהן אוכל לחלוק כבוד ליהודים, והבנתי שאין דבר כזה".

ההתחלה היתה קשה. "כדי להנציח שמות של אלפים צריך להכיר אנשים שיעזרו כספית ובדרכים אחרות. בהתחלה השקעתי בפרויקט מכספי, וקיבלתי כמה תרומות. הייתי זקוק גם לזמן, לברר איזו טכנולוגיה יכולה לשמש כדי לחרוט את שמות הנרצחים על אבן. הייתי נחוש בדעתי להזכיר את שמות כולם, כי באמצעות אזכור השמות אנחנו מחיים מחדש את הסיפורים האישיים.

"לפעמים אנחנו מוצאים צילום, לפעמים מספרים סיפור. מאז האנדרטה הראשונה שהקמנו ב־2019 בקרושצ'נקו, לקורבנות יש עבורי גם שמות ופנים. זה דבר שחשוב מאוד לעשותו כדי לשנות את המציאות, מכיוון שרבים כאן חושבים באופן סטריאוטיפי על היהודים. במקומות רבים אנשים אומרים: 'כן, היו פה יהודים', אבל אין להם טיפת מידע על אותם יהודים או על היקף השואה".

בשבוע הבא יבקר פופיילה בישראל לראשונה בחייו, לרגל הקרנת סרט על פועלו. הסרט יוקרן במכללה האקדמית בווינגייט בשיתוף עם שגרירות פולין.

"קשה להסביר מדוע אני עושה את זה", הוא מודה, "הרבה רגשות מעורבים בזה. כספורטאי שמייצג את פולין, טבעי עבורי לזכור אזרחים פולנים שנשכחו. בקרושצ'נקו רק שישה אנשים שרדו את השואה, והם לא נשארו בפולין. מי אמור לדאוג לזכרם של הנרצחים? הקהילה היהודית בפולין מאוד חלשה. אין מספיק מוסדות וכסף. היום המיזם שלנו הוא כבר די גדול, והוא מעניק השראה לאנשים אחרים".