בדרום כמעט שלא רואים בחירות

בדרך דרומה מתל אביב הלכו שלטי החוצות ונתמעטו עד שלא היו כלל. כאילו הבחירות היו עניינם רק של היושבים במרכז הארץ.

כל מה שמעבר נותר נחלתם של העבודה ומרצ, שתלו שלטים קטנים בכל כניסה לקיבוץ, או איתמר בן גביר, שעשה עבודת שטח מעולה בערי השיכונים ושתל על מאות מרפסות את שלטיו.

עם היורה, בסוף השבוע האחרון, נדמה שהתעוררו אנשי השלטים. לפתע, בבת אחת, נכנסה הפריפריה לטווח הבחירות. שלטי "דווקא ביבי" נתלו בכניסה לאופקים, ולאורך הכבישים הופיעו שלטי "לא תשוב". במקביל התמלאו הלוחות הדיגיטליים בססמאות מסתוריות כמו "רוצים ראש ממשלה חמור?", וכך עברה הפריפריה בבת אחת מ"למי אכפת?" להיות חלק מקרנבל "ראש הממשלה נולד", "לפיד או ביבי?", הכל אישי.

הכל רק על האישיות

אבל על מה בדיוק מצביעים? למי יש תעודת בגרות ומי מתאמן על שרפרף? מכל נושאי הליבה שמלווים את מערכת הבחירות, ההיעדרות הרועמת ביותר שייכת לעוטף עזה. כבר מזמן לא היתה מערכת בחירות שעזה כה נעדרת ממנה. יצאתי לבדוק מה אומרים על זה תושבי הדרום המוכה. האם הם שמחים שהשנה הם סוף סוף לא מככבים בכותרות?

יניב קרן מבאר שבע: "בסוף התחושה היא שהבחירות ברובן הן על האישיות של ביבי והאישיות של לפיד. דיברו על לפיד הרבה, לא עשה צבא, היה בשריון, היה במחנה, אבל בסוף עם כל האמירה שביבי הוא אסטרטג־על, אני אומר לך שלא היה מבצע ביטחוני שנוהל כל כך טוב והיה אפקטיבי כמו המבצע האחרון שנוהל בעזה, ואת זה אני אומר כמי שהיה חלק מכל המבצעים בעזה בעשור האחרון.

"זה לא רק לפיד, זה התחיל אצל בנט שאחרי 12 שנים שעפו פה בלונים החליט לשים לזה קץ, עם מדיניות של אפס סובלנות כלפי העזתים - ותראה. נקטנו יוזמה ופעלנו בהתקפיות, לא חיכינו והנה יש שקט מופתי. נראה לי שאפילו ביבי הבין שאם הוא תוקף את לפיד באספקט הביטחוני הוא מפסיד, ובשורה התחתונה זה פחות טוב עבורו. גם מבחינה כלכלית, כל העולם במיתון - ארה"ב עם אינפלציה של 8.9 אחוזים ואירופה עם 8.4 ואנחנו על 4.7 - חצי, עם כל מה שהיה וכו׳. זאת אומרת גם מה לא, אז מה עושים? תוקפים את האישיות, כן היה בשריון, לא היה בנ.מ. והכל רק האישיות, לא על שום דבר אחר".

שקט שברירי

ערב אנדלוסי יורד על אשקלון. מיטב הסולתה והשמנה והשמלות מתכנסים בפתח היכל התרבות העירוני, ממתינים להופעת תזמורת ירושלים מזרח ומערב עם גליקריה. דוד כהן, "ליכודניק, כן תכתוב, לא מתבייש", מסביר את שתיקת הסירנות אחרת לחלוטין: "אני אומר לך באחריות, חמאס יורים עלינו כי הם שונאים אותנו ושונאים את ההצלחה של החיים שלנו וזהו. לפיד יצא חלש מול לבנון עם המים הטריטוריאליים, את זה כולם מבינים, אבל אין עם מי לדבר על עזה כי אין בזה היגיון או מה לעשות עם זה. לא משנה איזה ראש ממשלה יהיה, מתישהו הטילים יעופו. למה? היגיון של פלשתינים, מה אני צריך גם להבין אותם?".

אז מה הנושא המרכזי בבחירות האלו מבחינתך?

"אמרתי לך - אני ליכוד, אבל אני לא 'ביביסט', אני מצביע לליכוד כי אני חושב שביבי הוא טוב למדינה, וטוב לדרום מבחינה כלכלית. תראה מה קרה בשנה האחרונה עם יוקר המחיה, יש עודפי גביית מסים. האוצר מתפקע מכסף וכל המחירים עולים. זה נראה לך הגיוני? רק על זה היו צריכות להיות הבחירות האלו, רק על זה!".

זה עשרות שנים שבאר־שבעים מכירים את גרסת הכרזה הנודעת של ״הדוד סם - אני רוצה אותך!״, ממלחמת העולם הראשונה. בעל מוסך מקומי הפך את האצבע המצביעה לסימן ההיכר שלו - סע למוסך שלי! והנה השבוע עלה שלט בחירות חדש בקצות העיר - נתניהו כדוד סם, מצביע - לך להצביע! סימנים של נורמליזציה? או שמא תקופת המתנה?

"אל תסמוך על השקט הזה", אומר אוהד פרץ, מוזיקאי משדרות. "קודם כל בוא נחכה עד הבחירות, השקט הזה עוד עלול להשתנות לגמרי. השקט בעוטף שברירי במיוחד. אנחנו כמו מחשב בסטנד ביי, מצב שינה, רק תזיז את העכבר, ומייד הוא חוזר למצב פעילות. השקט לא באמת יוצר שינוי אדיר בתודעה הפוליטית. כבר היינו רגילים אליו בעשר השנים האחרונות. אלא שמאז שמערכת כיפת ברזל קיימת, אתה פחות מרגיש את האקוטיות של ההתקפות מעזה. אלו החיים שלנו בעוטף".