מלחמת העולם השנייה, שהחלה ב־1 בספטמבר 1939 עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין, היא אחד האירועים שזוכים מדי שנה לטקסי זיכרון בכל רחבי אירופה. עם זאת, 17 בספטמבר 1939, מועד פלישתה של בריה"מ לפולין, הוא תאריך שאינו ידוע לרבים במערב.
על כן, סבורני שאירוע זה צריך לזכות להיזכר לא רק מפני שהוא הכריע את גורל מולדתי ואת גורלן של מדינות אחרות במרכז אירופה ובמזרחה, אלא משום שהוא גם קבע את גורלן למשך חצי מאה. אם היום אנחנו, הפולנים, ועמים אחרים באזורנו, שבים ואומרים שאנו יודעים מיהי רוסיה ומבינים את שאיפותיה האימפריאליות טוב יותר מאשר המערב - אנו אומרים זאת משום שהניסיון ההיסטורי שלנו מסומל על ידי 17 בספטמבר.
אוקראינה: צבא רוסיה מפגיז גשר שעליו אזרחים, אך מחמיץ
פלישת הצבא האדום לתוך שטח פולין, שבועיים וחצי לאחר מתקפת הוורמאכט והלופטוואפה, היתה יישום של הנספח הסודי להסכם הנאצי־סובייטי שנחתם ב־23 באוגוסט 1939 בין ריבנטרופ למולוטוב. שתי אימפריות טוטליטריות כרתו ברית ותכננו לחלק ביניהן את המדינות העצמאיות של מרכז אירופה. מרחב ההשפעה הגרמני היה אמור לכלול את מערב פולין, ליטא ורומניה, ואילו הסובייטים היו אמורים לשלוט על מזרח פולין, לטביה, אסטוניה ופינלנד.
עבור אומתי, התוצאה החשובה ביותר של ההסכם היתה החיסול המשותף של מדינה פולנית עצמאית וחלוקת שטחנו בין שני הכוחות הכובשים - גרמניה הנאצית ורוסיה הקומוניסטית. סעיפים אחרים של ההסכם שונו חלקית בשנים שאחרי; פינלנד הצליחה להגן על ריבונותה במלחמת החורף ב־1940, וליטא, למרות פרק של עצמאות יחסית, נבלעה בתוך בריה"מ. אולם התיקונים המפורטים השונים לא השפיעו על העיקרון המכריע של ההסכם: האימפריאליזם של היטלר, וזה של סטלין, מינו עצמם מאותו הרגע ואילך לחרוץ גורלות של עמים ומדינות בחלק שלנו של אירופה.
אבידות עצומות
תחת הכיבוש הגרמני, סבלה פולין אבידות אנושיות וחומריות עצומות. הנאצים רצחו 6 מיליון אזרחי פולין, לרבות כמעט 3 מיליון יהודים פולנים. הם השמידו ושרפו אלפי ערים וכפרים פולניים, ויותר מכולם - את הבירה, ורשה. הם גנבו רכוש ונכסים תרבותיים לאין מספר, ציבוריים ופרטיים כאחד, ואלה מעולם לא הושבו לארצי. רק מתי מעט מהמחוללים הגרמנים של רצח עם, השמדה, פשעי מלחמה, טרור המוני וביזה הועמדו לדין לאחר המלחמה בנירנברג ובוורשה, וקיבלו את העונש שהגיע להם. פשעי גרמניה הנאצית לפחות גונו מוסרית בידי העולם כולו. למרבה הצער, אין הדבר כך באשר לפשעי רוסיה הקומוניסטית, שמעולם לא נענשה ושפעמים רבות נשכחים.
מה כלל הכיבוש הסובייטי של יותר ממחצית משטח פולין הטרום־מלחמתית? הוא כלל את טבח יער קאטין, שבו הוצאו להורג 22 אלף שבויי מלחמה פולנים: קצינים בצבא פולין, שוטרים, חיילים, פקידי ציבור ואסירים פוליטיים אחרים. הם נורו תוך הפרה גמורה של כל האמנות הבינלאומיות, משום שסטלין ראה בהם פטריוטים הנאמנים למולדתם ואויבים מושבעים של הקומוניזם. הוא כלל גירוש של חצי מיליון מבני ארצי לגולגים וליישוב בכפייה בסיביר או בחלקים האסיאתיים של בריה"מ, משם לא שבו. והוא כלל טרור ברוטלי מצד הנקוו"ד (קודמו של הקג"ב; הערת המתרגם) ואינדוקטרינציה אידיאולוגית, בניסיון לרסק את הזהות הפולנית הלאומית ואת מסורתה, לשתול בילדים בכוח עקרונות קומוניסטיים ולדחות את האמונה.
ההסכם קרס
אנו, הפולנים, איננו היחידים שסבלנו מכל זה. העמים הבלטיים - אסטונים, לטבים וליטאים - נפגעו באופן שווה, וכך גם אומות אחרות, שנפלו בתוך מרחב ההשפעה הסובייטי לאחר הניצחון הסובייטי על הרייך השלישי. ההסכם הנאצי־סובייטי קרס בתוך פחות משנתיים מרגע חתימתו, כשגרמניה תקפה את רוסיה הסטליניסטית ב־22 ביוני 1941. אבל העיקרון, שלפיו גורל הארצות במרכז אירופה ובמזרחה צריך להיות מוכרע לא על ידי עמיהן החופשיים, אלא על ידי מנהיגי המעצמות האימפריאליות - העיקרון הזה נותר בעינו.
הסובייטים הביסו את הנאצים, וב־1945 תפסו את כל השטח של פולין ושל מדינות נוספות. כמה מהן סופחו ישירות לבריה"מ כמדינות פדרטיביות - זה היה גורלם של העמים הבלטיים, הבלארוסים והאוקראינים. במקרים אחרים, הקימה רוסיה ממשלת מריונטות שהורכבה מהקומוניסטים המקומיים, הנאמנים כליל למוסקבה - וזה קרה בפולין, צ'כוסלובקיה, רומניה, הונגריה, בולגריה ומזרח גרמניה. עבור אומותינו, מפלתו של הרייך השלישי לא הביאה את החירות המיוחלת זה מכבר. ההשתעבדות לאימפריה הרוסית נמשכה עד לנפילת הקומוניזם - מחצית המאה! רק לאחר שתנועת "סולידריות" הפולנית הציתה את השינויים הדמוקרטיים ב־1989, הפולנים ועמים אחרים באירופה שחררו עצמם והשיגו מחדש את ריבונותם במדינותיהם. רובם הפכו בהדרגה לחברי האיחוד האירופי ונאט"ו.
קוץ בישבן
עם זאת, העצמאות של כל מדינה שהיא באזורנו תמיד היתה קוץ בישבן של האימפריאליסטים הרוסים. וכך, ברגע שמוסקבה התאוששה מהלם האובדן של מרחב ההשפעה הסטליניסטי שלה, היא החלה לפעול לכינון מחודש של האימפריה. אנו זוכרים את התקיפה הצבאית על גאורגיה ב־2008. אנו זוכרים גם את הדיכוי האלים של התנועות למען החירות בבלארוס ובאוקראינה. ולבסוף, אנו זוכרים את המדיניות הרוסית העוינת כלפי אוקראינה, את הסיפוח הצבאי של קרים ושל הדונבאס ב־2014, ומעל לכל, את המלחמה שנפתחה ב־24 בפברואר השנה נגד מדינה אוקראינית ריבונית - מלחמת ג'נוסייד, מלחמה כוללת.
עבור האומות באזורנו, שזוכרות את האירועים ההיסטוריים המסומלים על ידי התאריך של אתמול - 17 בספטמבר - אין ספק שרוסיה האימפריאלית מחפשת לשעבד שוב מדינות נוספות. היא רוצה את אותו הדבר שהיא חשקה בו ב־1939 וב־1940, כשהיא פעלה בברית עם גרמניה ההיטלראית, וב־1945-1991, כשהיא משלה במדינותינו בעצמה.
רוסיה תמיד רצתה לשלוט על מזרח אירופה ומרכזה. אך פולין חופשית, אוקראינה חופשית וכל המדינות החופשיות האחרות באזורנו לעולם לא יסכימו לכך. עבור עמינו, זה עניין של חיים ומוות, שמירה על הזהות והישרדות. זה עניין של עתיד, ביטחון ושגשוג.
תרגם והביא לדפוס: דוד ברון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו