עכשיו הזמן לרגיעה

כבר 15 שנה רצועת עזה נמצאת תחת מצור - בים, באוויר וביבשה - וישראל מנסה להשליט סדר ביטחוני.

גם מצרים מנסה להשליט סדר, וגם היא, כמו ישראל, לא ממש מצליחה. שלושה משטרים התחלפו במצרים בשנים האחרונות - מובארכ, מורסי וא־סיסי - ותחת שלושתם נעשו ניסיונות תיווך והבנות עם חמאס ששולט ברצועה, ועם ישראל שמנסה לשלוט מרחוק כמעט בכל הנעשה בה.

כל מי שרוצה להשפיע על הנעשה בזירה הפלשתינית, או כל מי שרוצה לנגח את ישראל, ולא מצליח או לא מעז להתעמת עימה באופן ישיר, מנסה את מזלו דרך רצועת עזה. כך היה עם טורקיה והנשיא ארדואן שאישר את משט ה"מרמרה" ונקט שורה של צעדי תמיכה בחמאס כשאירח אצלו את הנהגת חמאס, וכך היה עם איראן שאירחה חלק מהנהגת חמאס, ותמכה כספית וביטחונית בג'יהאד ובחמאס.

עזה אינה בעיה של ישראל בלבד, היא בעיה אזורית.

למרות השתלטות חמאס, והעוינות בינה לבין ישראל, התיאום הביטחוני עדיין קיים, הגם שנעשה באמצעות גורם שלישי. השבוע קיבלנו הוכחה ברורה וגלויה לכך - עובדה שחמאס לא הצטרף לג'יהאד האסלאמי.לצד מאמציה לפעול למניעת פגיעה ביטחונית, ישראל חייבת לפעול באופן ישיר וללא תיווך לרגיעה שתימשך עשרות שנים, כלומר למצב של הסכם שלום. ברור שלחמאס יש אינטרס להגיע למצב זה יותר מאשר לישראל: הוא יאפשר לו לבנות את הרצועה ולפזול לכיוון השטחים - להרחיב את השליטה ואת הפופולריות שלו. מבחינת ישראל, שום דבר שקשור בחמאס ובג'יהאד האסלאמי ממילא לא טוב.

אף שישראל יזמה את ההתנתקות, עזה לא התנתקה מישראל. בעזה אין תעשייה עצמאית ואין בסיס קיומי שמאפשר לאוכלוסייה לחיות באופן עצמאי.

עיקר הדאגה של ישראל היא ביטחונית - אם הכלכלה תהיה עצמאית, החשש הוא שהכסף ישמש לטרור, וזו דאגה מבוססת ללא ספק. היו דברים מעולם.

אך ברגע שיש הסכם רגיעה ארוך טווח, מדינות תומכות ישקיעו בבתי חולים, בבתי ספר, בתשתיות שונות, ויספקו מקומות עבודה ופרנסה, פיתוח לכלכלה העזתית ואופק לחיות עבורו. עזה תשתקם.

באופן טבעי, שגרה נורמלית תחליש את חמאס.

לתושבי עזה ולתושבי הדרום מגיע לחיות בשקט הרחק מאיומי מלחמה. לכן נדרשת מנהיגות אמיצה בישראל ופרגמטית ברצועת עזה, אשר יובילו הסכם שייטיב עם כל הצדדים.

רגיעה תתרום לדמוקרטיזציה של החברה ולהתפתחות אקדמית - מה שיקל על חיבור ילדי עזה לעולם. כיום מרביתם לא יצאו ולו פעם אחת מהרצועה. ואם כל מה שכתבתי יתחיל בעוד עשר שנים, דיינו.