הצער מטריף את הדעת - אך החיים נמשכים

ב־1998, שנה לאחר נפילת בני קובי באסון המסוקים, התגייסתי למשימת הזיכרון וההנצחה והפכתי אתארגון יד לבניםלביתי השני ואתמשפחת השכוללאחיי ואחיותיי. אנחנו יודעים כי בחלוף השנים הכאב רק מתחדד, מתעצם, מתגבש. הוא הופך לעוד איבר בגוף הממשיך לפעום, לשדר אותות כאב וגעגוע ביום ובלילה, ללא הפסקה. הצער מטריף את הדעת, אך החיים נמשכים ואנו מצווים להמשיך יחד עימם.

ברית דמים קושרת את משפחת השכול - יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים, בדואים וצ'רקסים - מאחדת אותנו סביב מטרה קדושה. לכאורה, אנו השכולים - גוף אחד אנו, אך האמת היא שכל אחת ואחד, כל אזרחית ואזרח החיים בארץ הזאת - חייבים להיות חלק בלתי נפרד מברית הדמים, מהגוף הכואב הזה. ישראל של היום היא סיפור הצלחה אדיר: תקומה מתוך שואה, תקומה בזכות גבורה. האם אנו ראויים להקרבה הזו? האם אנו מקיימים את צוואת החיים של בנינו? האם אנו משמרים את רוחם הטהורה, את אחדותם, את אהבתם הגדולה לארץ? ישראל של היום, ואני אומר זאת בכאב גדול, היא מדינה מפולגת, מסוכסכת, רווית פרשיות ושבעת מאבקים. האחדות והאחווה מאיתנו והלאה - ואנו רואים זאת בכל שדרות העם, מהנהגתו ועד לאחרון האזרחים. והלב נשבר שוב. לא כך חלמו ילדינו.

בואו לא נחכה למלחמה כדי לעשות בינינו שלום. בואו לא נחכה למלחמה כדי לחיות יחד בשלום. אני קורא לכל אזרחי המדינה הנפלאה הזו, לכל מי שאהבת האדם והארץ בליבו, לכל מי שרואה עצמו כישראלי גאה - לעשות מעשה! בואו נעצור לרגע לפני שאנו תוקפים, פוגעים, מעליבים. בואו נעצור לרגע לפני שאנו רבים, מוכיחים, מוקיעים. לפני שאנו מאשימים, משפילים, מפלגים. כולנו עם אחד אנו, לכולנו כאב אחד, לכולנו תקווה אחת.

אזרחי ישראל, ערב יום העצמאות ה־70, נתברך בשבעים שנים של גבורה, תעוזה, עוצמה והצלחה. נזקוף קומה ונניף בגאווה דגל כחול־לבן לראש התורן. נזכור את אלפי ההורים השכולים הקשישים, שחצו את גיל גבורות, הנושאים שנים רבות את שכול הבנים. הורים אלו הולכים יום יום אל עולמם ולוקחים איתם את יגונם. הם הולכים עצובים וכואבים על חיים שלמים שחיו לצד זיכרון ותמונה. בני המשפחות השכולות, הכואבים ללא הרף את האובדן הנורא מכל, אני מציע, בצר לי, רק את מילותיו של שיר שכתב עילי בוטנר, עבור ארגון יד לבנים: "ובינינו נמצא הים, והשמיים ואולי העולם, וגם הם לא יפרידו בינינו - ילדי הקטן. ואפשר לנסות ולחייך, לאהוב וללכת קדימה, ובסוף ניפגש ונשוב להיות ילד ואבא ואימא".