בפרק 6 בסדרת השיחות של פרויקט דירוג 25 המשפיענים של ישראל ב-ForReal, ערן סויסה קובע שעינב בובליל היא "קטגוריה בפני עצמה". עדי עייש מוציא מרווה ואז עובר לאותנטיות, דנית גרינברג מדברת על איך בכלל אפשר להספיק את הקצב שלה, וסויסה סוגר עם סיפור ארוך על תקרית מול אדל בספלוב והתגובה של בובליל בחתונה של ספיר קשתי. הווידאו בראש העמוד.
"קטגוריה: עינב בובליל"
סויסה מציג את "הקטגוריה הבאה" ומיד נותן לה שם פרטי, "קטגוריה עינב בובליל".
עייש, כמו עייש, זורק: "וואי וואי וואי אני חושב להדליק מרווה כפרה". ואז דנית עוברת לנקודה שמפעילה הרבה סלבס מהצד: "יש לנו את אותן שעות ביום, זה לא יכול להיות".
גרינברג: חמשת הילדים והלו"ז שלא נגמר
גרינברג ממקמת את בובליל בתוך ההקשר של עבודה. "אני יודעת כמה זאת עבודה קשה להיות משפיע", היא אומרת, ואז שולפת את מה שמבחינתה הוא שובר השוויון: "היא עושה את זה עם 5 ילדים" וגם "מבשלת כל היום".
גרינברג מודה שהיא לא מצליחה להבין את זה עד הסוף. "אני לא יודעת מה קורה שם באמת", היא אומרת, ומזכירה גם את אלי בניסטי, בעלה של בובליל.
עייש: "המיליונים בבנק על האותנטיות"
עייש עובר לדבר על אופי, לא על זמן. הוא מתאר את בובליל כ"מדהימה וחמודה", ואז חותך בחדות: "יש לה גם צדדים של כלבה".
הוא לא מציג את זה כבעיה, אלא כמנוע. "כולנו כלבות", הוא מוסיף, ואז חוזר על מה שבעיניו מחזיק את כל העסק: "המיליונים בבנק על האותנטיות, על האותנטיות". מבחינתו, היא לא פותחת מצלמה כדי ללטף. היא אומרת מה שהיא חושבת, עם הדעות שלה, בלי להתנצל.
עייש אומר שהוא "מותח קו" בין עינב בובליל לליאור מארס, ומסביר שזה נראה כמו שתי תקופות שונות. אבל לדבריו, מי שממהר לקרוא לזה עבר מול עתיד לא מבין את הרשת.
הוא מדגיש את ההבדל בשפה, ואז נותן את הקונטרסט: מארס יכולה להביא כלים וקריאייטיב. בובליל יכולה להביא סטוריטלינג בלי קאטים, בלי כותרות ובלי תרגום, ועדיין לנצח.
גרינברג: מוצר פיזי, מותגים, ושבת באמצע
גרינברג מחזירה את הדיון לצד המסחרי. היא אומרת שבובליל מחברת קהל גם דרך מוצרים פיזיים, ומזכירה את ספר הבישול שלה, ולפי גרינברג הוא "כמעט בכל בית בישראל".
היא מוסיפה שבובליל לא מסתפקת בקמפיינים, אלא פותחת מותגים ולוקחת סיכונים. ואז מגיע פרט שמוציא לה את האנחה בקול: היא גם שומרת שבת". מבחינת גרינברג, זה רק מחדד את השאלה: איך היא מספיקה הכול?
סויסה מתאר: בספלוב, חתונה, ובובליל בקצה השולחן
כאן סויסה עובר לסיפור. סויסה מתאר סיטואציה שבה היה לו "אחלה אייטם" סביב אדל בספלוב וחניה בחניית נכים.
לדברי סויסה, אחר כך הוא פגש את בספלוב בחתונה של ספיר קשתי, ומה שאמור היה להיות לא נעים הפך לרגע נעים. בתוך השיחה הזו, הוא מספר, בובליל ישבה בקצה השולחן ויצאה להגנת בספלוב, שכלל לא ניסתה להתגונן. סויסה מתאר שזה הפתיע אותו, ושהוא הרגיש שבובליל דיברה "מהכאב שלה", ושהיה לה קל יותר להוציא את זה דרך בספלוב ולא ישירות מולו.
בהמשך, לדברי סויסה, הוא הזכיר לבובליל גם את השיח מהעבר על אבא שלה ב"האח הגדול", והם ניהלו שיחה שהסתיימה בטון טוב יותר.
ההימור: "אם היא לא תהיה בראש, זה יפתיע אותי"
אחרי כל זה סויסה זורק את ההימור: "אם עינב בובליל לא תהיה בראש הרשימה הזאת, זה יפתיע אותי מאוד".
בתוך הדיון, הוא מסביר שהוא מבין את הגודל של הקהילה שלה לא רק דרך תחושת בטן, אלא דרך רגע שבו האינסטגרם שלה נחסם לכמעט שבועיים והטלפון שלו התמלא בהודעות. הוא מסכם את זה במשפט שהולך עם סלבס עד לקופה: "קהילה זה צבא". מבחינתו, זו תחושת היכרות שמייצרת אמון, וכשהאמון הזה נדלק, זה מזיז דברים.
גרינברג על מותגים: "מכירות מכירות מכירות"
גרינברג מסכמת את הצד של השוק: "כל מותג מת לעבוד עם עינב בובליל". היא גם שואלת את שאלת ההתאמה, אם זה נכון לכל מותג ולמה שהוא רוצה לשדר, ואז עונה בלי להתחמק: "מכירות, מכירות, מכירות, חד משמעית".
בסוף השיחה עולה גם הטיעון שבובליל מסרבת לעסקאות, כולל כאלה עם כסף גדול, וסויסה מוסיף את שני הסנט שלו על זה: אי אפשר לקנות אותה בכסף, או לפחות יותר קשה.