בפרק העשירי של סדרת השיחות במסגרת פרויקט דירוג 25 המשפיענים של ישראל באפליקציה ובאתר ForReal, ערן סויסה פותח בשאלה אחת על אודיה פינטו: אותנטית או לא. דנית גרינברג קובעת מיד שכן, עדי עייש אומר שפינטו מקצינה דמות שהיא עצמה, וסויסה לוקח את זה לשאלה למה טלוויזיה רצה היום אחרי כוכבי רשת. הווידאו בראש העמוד.
"היא יודעת מה הדמות שלה": למה זה עדיין מרגיש אמיתי
סויסה שואל, וגרינברג עונה בלי למצמץ: "אודיה פינטו מאוד אותנטית, מאוד". לדבריה, פינטו יודעת מי היא, יודעת מה הדמות שלה, ויודעת גם להקצין אותה כשצריך. "היא יודעת מי היא והיא מקצינה את זה, זה הכול".
עייש מסכים עם הקו, אבל מוסיף כוכבית: הקצנה לא הופכת אותה ללא אותנטית, פשוט לא צריך להתבלבל ולחשוב שזה מצב צבירה קבוע בבית. מבחינתו היא לא באמת "רותחת" כמו בסרטון, אלא "מגלמת ומקצינה את עצמה", וזה מבחינתו לגמרי בסדר. אפילו מחמאה יוצאת לו בדרך: "זה מהמם". ואז הוא מרים עוד מדרגה: "היא יכולה להיות שחקנית חזקה".
"מה זה אותנטי": גרינברג מעבירה את הוויכוח לשאלה של גבולות
גרינברג עוצרת רגע את כולם ומרחיבה את ההגדרה. מבחינתה, אותנטי זה לא כמה פרטים אישיים מוציאים החוצה, אלא אם מדברים אמת על מה שבוחרים לחשוף. ואם מישהי לא חושפת בן זוג, זה לא אומר אוטומטית שהיא לא אותנטית.
עייש זורק דוגמה שעושה רעש: תמונת קפה מפינטרסט שמועלת כאילו זה הבוקר האמיתי. מבחינתו, שם מתחיל "מצג שווא" של חיים מושלמים. גרינברג חוזרת לפינטו ומסכמת את הקו שלה: היא לא מנסה לייפות, אולי מקצינה, אולי יודעת מה יעורר פרובוקציה, אבל עדיין "זאת הדמות".
מהרשת לטלוויזיה: סויסה טוען שהזמנים התקצרו
סויסה מרים טענה גדולה על הדרך שבה התעשייה עובדת היום. הוא אומר שפינטו עשתה מעבר מהיר מהרשת לטלוויזיה, ומוסיף שהיא כבר לוהקה ל"זוג מנצח VIP" יחד עם בעלה, אליאור סופר.
גרינברג מחזקת את ההיגיון מאחורי זה: "היום כל תוכנית מבינה שהיא אם אין לה כוכבי רשת, אין לה שום באזז". עייש מנסח את זה הכי חד: "זו הטלוויזיה שהשתנתה, לא הרשת". סויסה מסכם: פעם לקח להם זמן לקבל את זה, היום הם מבינים שהם חייבים אותם.
עייש על פינטו: מצחיקה וטובה, אבל משהו בו נתקע
כאן עייש נהיה פחות נעים. הוא אומר שבהתחלה, כשפינטו התחילה "לצרוח" בסיפורונים, היה לו קשה, וגם היום זה עדיין קשה לו. הוא מודה שהיא מצחיקה וטובה, ואומר שהוא בטוח שב"זוג מנצח VIP" היא יכולה להיות "וואו", אבל אז מגיע החלק הבעייתי: לדבריו, זה הרגיש לו כמו "המזרחי התורן" ו"סרט בורקס", ושאנשים צופים וצוחקים לא איתה אלא על השפה ועל הוולגריות, ושהדבר הזה "לאט לאט מתנרמל".
סויסה לא נותן לזה לעבור חלק. הוא אומר לעייש שיש חלק גדול במדינה שזה בדיוק מי שהם, ושואל אותו בפשטות אם הוא רוצה להעלים אותם או לא לתת להם במה.
קפיצה לליאור מארס: רמה אחרת וסיפור שמחזיק קהל
באמצע הדיון על אותנטיות גרינברג עושה סיבוב חד לליאור מארס: "אני מעריצה של ליאור מארס". עייש מצטרף ומסכים. גרינברג אומרת שהיא יודעת לערוך ולעבוד ולעשות דברים מעניינים, "אבל זה רמה אחרת לחלוטין".
עייש מוסיף שלליאור מארס יש גם סיפור. לדבריו, היא גדלה בבית לא פשוט באשדוד ונשארת באשדוד. סויסה קושר את זה חזרה לנושא: אולי זה חלק ממה ששומר על תחושת אמת. עייש מסכם: היה לה מאבק, ואנשים עם מאבק, מבחינתו, הם פשוט יותר מעניינים.
גרינברג סוגרת עם הערת מסגרת שמתאימה לכל הפרק: הדרך לספר סיפור השתנתה, ויוצרים כמו ליאור מארס וכמו ברג׳יל הבינו איך לתפוס קשב ולספר סיפור בעולם של היום.
