בשביל המסעדה הזו היה שווה להסתבך בפקקים של תל אביב

״לוקץ׳, כל היום אתה אוכל המבורגרים, בשרים ופסטות, מה עם הדגים?״ שאל אותי הגרג. מעבר לאהבתו הידועה לדגים, לגרג הייתה נקודה. אז זרקתי את החכה למים והזמנתי לנו שולחן בשאראק תל אביב, מסעדה ברחוב בן יהודה החסום בתבל.

אחרי שפענחנו את מפת האוצר של חולדאי (באמת שיותר קל להגיע להוגוורטס מלנווט בבן יהודה בימינו) נכנסנו למסעדה עם אווירה חמימה, כסאות נוחים ועיצוב ימי ששואב השראה מעולמות הדייג.
פתחנו עם צלחת חריפה, דג בכבישה קרה, סלט עלים ירוקים וסשימי טונה. הצלחת החריפה הייתה נהדרת, לצד לחמים טעימים במיוחד היא הוסיפה לראשונות. הדג בכבישה קרה היה מדהים, ביחד עם ברוסקטה קריספית, חמאה וסחוג מהחריפים יצר ביס ממכר יותר מהעונה החדשה של קוברה קאי (שיעורי קראטה בפרטי).

סלט העלים היה מעולה, לרוב אני לא נופל מסלטי עלים אבל החסה הייתה ממש קראנצ׳ית והרוטב היה מדוייק. הסשימי טונה הצטיין מהראשונות, דג מרענן וקליל לצד תפוז מקורמל, יוגורט ושמן בזיליקום.

אחד הדברים שאהבתי בראשונות זה החיבור של סלסלת הלחמים וצלחת החריפים לכל אחת מהמנות שהגיעו, ניתן לראות שהשקיעו הרבה מחשבה בתפריט, בניגוד אליי שלא השקעתי בכלל מחשבה בהחלטה להיות מבקר מסעדות כשאני מנסה לרדת במשקל.

התאבון נפתח, גרג בבירה השלישית, התאורה של קייקוש כמעט חיסלה מלצרית והמשכנו לעיקריות. הזמנו שיפוד פילה בקר, טורטליני חצילים וגבינות, פילה מוסר ופילה לוקוס. שיפוד פילה הבקר היה מצויין, בשר עסיסי שמונח על סלט עלים עם צ׳יפס כרישה ותבשיל עדשים ביתי ויוצר ביס מלא טעמים חזקים ומפתיעים.

טורטליני החצילים והגבינות היה עשוי מושלם, אחת ממנות הפסטות הטובות שאכלתי בחיי, טורטליני מלא בכל טוב לצד אספרגוס שהייתי שמח לקבל בכל מסעדה איטלקית בעולם.

פילה המוסר הגיע עטוף בעלי גפן כסוג של שמיכה ששומרת על כל הטעמים והיה עדין מאוד. הפילה לוקוס היה ללא צל של ספק מנת הדג הטעימה שאכלתי בחיי (ואכלתי לא מעט כפי שוודאי שיערתם). הוא הונח על תבשיל עגבניות, זיתים, בצל וחמאת פרנו שיצרו ביס חמאתי לצד פירה מצויין ומחזיר אותי למוטיב של הערב, שילוב נכון בין רכיבים, תוספות ומנות משלימות.

מלאים במידה נכונה מהארוחה היחסית קלילה, המשכנו לקינוחים.

לקחנו פאי לימון מפורק, גלידת קאיימק ורוטב סלק ועוגת גבינה אפויה. פאי הלימון היה טעים ומרענן, צורת ההגשה המפורקת הייתה אדפטציה נהדרת לקינוח הקלאסי. גלידת הקאיימק הייתה עם מרקם דחוס יותר מגלידת שמנת, טעמי הסלק החמיאו לה אך לא השתלטו על המנה.

עוגת הגבינה האפויה הייתה מדהימה, עוגה באסקית ולא קלאסית שהמשיכה את המוטיב הקליל של הארוחה עד שכמעט יצאתי לדלג ברחוב (מזל שלא, הייתי שוב נוקע את הרגל וישן ליד דוד ההומלס).

החשבון יצא 832 ש״ח, מחיר מאוד הוגן לארבעה אנשים בהתחשב באיכות של חומרי הגלם הטריים, טיב המנות וכמות הבירות שגרג שתה (לבריאות גרג)

זהו? הגענו לסיכום? אז שאראק היא אחת ממסעדות הדגים הטובות בארץ, בבנייה של התפריט הושקעה המון מחשבה וזה מורגש. בין אם זה בראשונות שנועדו להחמיא אחת לשניה, התוספות שנועדו להחמיא לעיקריות ואפילו הקינוחים שהמשיכו את הקו הקליל של הארוחה. אז אם בא לכם דגים, תקחו ימינה במבוך של בן יהודה, תביסו את הדרקון ותשאירו שמיכה לדוד ההומלס כפרה עליו.
עד לפעם הבאה, אני הייתי לוקץ׳

בן יהודה 120, תל אביב