המסעדה שגרמה ללוקץ' להניף דגל לבן

התנעתי את הטנדר, לקחתי את הגיטרה ואספתי את בילי בוב גרג, ג׳ימי שי והאני קייקוש לסעודת אכול כפי יכולתך בזוקו, קריית אונו. חגיגה של בשרים מטורפים באווירה של טנסי. נשמע כמו אתגר שאשמח לעמוד בו.

הגעתי למסבאה אמריקנית כמו בסרטים שכבר לא רואים, התיישבנו בחצר ענקית, על ספסלי עץ רומנטיים לרקע של מעשנות ענק וכמויות בשר שיכלו לסיים את הרעב באפריקה (או לפחות להשביע עדר של טקסנים שיכורים).

לרקע צלילי הקאנטרי, התחילו להגיש לנו מגוון של בשרים מצוינים. פתחנו בצלעות אנטרקוט ברוטב שזיפים, צלע חרוכה מלאה בטעמים ממכרים כמו העוגות של האני קייקוש. המשכנו לאסאדו רך ונהדר שהחליק מהעצם יותר מאיך שאני החלקתי ברחוב באחת מעשרות הפעמים שנקעתי את הרגל.

לא הספקתי להגיד ג׳ימי בוב וכבר הונח על השולחן אנטרקוט שיושן 21 ימים, סטייק עסיסי ומצוין שגרם לי לשלוף את הגיטרה ולנגן שירי קאנטרי עם חציר בפה וכובע קאובוי על הראש. לנשנוש קל הוציאו כנפיים ברוטב באפלו חרפרף ונהדר, כנפיים מהטובות שאכלתי שגרמו לי להבין שהגעתי למקום מאוד-מאוד מיוחד. בהמשך הוציאו לנו שייטל, בריסקט, צלעות טלה ושוק טלה.

כל הבשרים היו נהדרים, צלע הטלה הייתה הרכה ביותר שאכלתי, ושוק הטלה היה עם טעמים מעושנים וקסומים, אבל אני הייתי כל כך מפוצץ, שהרמתי דגל לבן וצעקתי שנכנעתי. איזי השף, אישיות מרתקת ואדם משוגע על כל הראש צעק בהתלהבות: "שברתי את לוקץ'".

שנייה לאחר מכן, החגיגה הזו והעובדה שנכנעתי, לא מנעו ממנו להוציא לנו שני סוגי נקניקיות, סטייק דנוור וסינטה. הנקניקיות היו מעולות, הסטייקים היו עסיסיים והאווירה במקום הייתה כאילו הגעתי הביתה.

לקינוח היה אבטיח ממולא אסאדו ועוגיות חמות ומפתות.
מפוצץ ברמה שהייתי, ויתרתי על האבטיח הפסיכי ואכלתי עוגיות מושלמות ומנחמות שנמסו לי בפה וסגרו לי את הערב עם חיוך ענק יותר מהחיוך של הדודן שלי רודני בתחרות שתיית מון שיין.

המסעדה המשוגעת הזאת באמת ריגשה אותי, אפילו את הביקורת אני כותב עם צמרמורות.
הערב היה מדהים וארוחת הבשרים הזאת הייתה אחת החוויות הקולינריות הכי מיוחדות שחוויתי בחיי, ובהחלט מצדיקה את המחיר של 300 ש"ח לראש, שכללו את כל המנות, שתיה קלה, משקה אלכוהולי ראשון חינם ואין סוף צ׳ייסרים שזרמו על חשבון הבית לכל השולחנות.

משהו אחד ניכר על איזי, זוגתו המקסימה והצוות הפסיכי שלהם - הם חיים את הבשר, את הבישול ואת האירוח. מעבר לכך שאלו הבשרים מהטובים שאכלתי, החוויה של הארוחה שהם עושים אחת לשבוע במסעדה ומעת לעת ביער (אשכרה ביער!) היא חוויה מיוחדת כל כך שהיא השאירה את המבקר הזה פעור פה וכמעט ללא מילים.

שדרת קקל 4, קריית אונו