במסעדה הלטינית החדשה בשרון גיליתי הפתעה. והיא לא הגיעה מהגריל

באזור התעשייה של כפר סבא, כמה מדרגות מתחת למפלס הרחוב, נמצאת ל'מאיה (L'mAyA), מסעדה בסגנון לטיני שמבקשת להביא לאזור השרון מטבח שמתמקד בגריל, בבשר ובתירס. המקום מעוצב באווירה צבעונית וחמימה, עם בר מרכזי ונגיעות לטיניות.

אבל עם כל הכבוד לעיצוב ולאווירה, בסופו של דבר, המבחן האמיתי הוא מה שמגיע לצלחת.

מאחורי המסעדה עומדים נגה בייגה־בסון, לשעבר מנכ"לית קבוצת נואר, ובן זוגה, השף נעם בסון, שמביא עמו כ-25 שנות ניסיון בתחום המסעדנות וההסעדה. עבור השניים מדובר במסעדה ראשונה בבעלות מלאה, שבה בסון משלב את ניסיונו בעולם הבשר והגריל עם טעמים וטכניקות מהמטבח הלטיני.

למקום יש גם סיפור אישי. המסעדה נקראת על שמה של מאי נעים ז"ל, שנרצחה במסיבת הנובה. השפירית המופיעה במיתוג המקום מתחברת לעמותת "השפיריות של מאי", שהקימה משפחתה לזכרה ולעשייה חברתית.

פותחים שולחן: התירס מככב

משם המשכנו למרק תירס צ'יפוטלה (32 שקלים), שהיה מעולה. המרק היה חם ועשיר, עם מתיקות טבעית של התירס וחריפות עדינה.  הצ'יפוטלה הוסיף נגיעה מעושנת שהעמיקה את הטעם בלי להשתלט עליו. השילוב של הלחמניות החמות בתוך המרק הוליד ביס חלומי ומנחם.

התחלנו עם לחמניות לה אמאיה (23 שקלים), שהיו פשוט מדהימות. רכות, חמימות ואווריריות, הן הוגשו לצד חמאת תירס ומלח ים נהדרת. החמאה הוסיפה מתיקות עדינה ומרקם קרמי, ומלח הים הדגיש את הטעמים. השילוב היה כל כך מוצלח, עד שהרגשנו שאנחנו יכולים לחסל בכיף עוד 70 לחמניות כאלה בלי למצמץ.

עוד בגזרת התירס, קלחי התירס החרוכים (29 שקלים). התירס עצמו היה מתוק וטעים, והחריכה הוסיפה טעם קלוי שהשתלב היטב עם איולי צ'ילי, גבינה ובצל ירוק. האיולי תרם חריפות ושומניות, הגבינה הוסיפה מליחות והבצל הירוק הכניס רעננות. מבחינת הטעמים, השילוב עבד מצוין. מבחינת ההגשה, לדעתי לאכול קלח תירס שלם באמצע ארוחה במסעדה זה קצת מסורבל, במיוחד כשהוא מכוסה ברוטב ובגבינה. 

המשכנו לאמפנדס בעבודת יד (53 שקלים לשתי יחידות), אחד במילוי בשר והשני במילוי גבינות ותירס. גרסת הגבינות והתירס הייתה כוכבת הארוחה. המילוי היה חם ונימוח, הגבינות העניקו לו עושר ומליחות נעימה, והתירס הוסיף מתיקות עדינה.

לצד האמפנדס הוגשו שמנת חמוצה, סלסה ורדה וסלסת צ'יפוטלה, שהוסיפו חמיצות, רעננות ונגיעה מעושנת ופיקנטית. השילוב בין המילוי העשיר לסלסות יצר ביס שכיף לחזור אליו. אמפנדס הבשר היה טוב, אבל גרסת הגבינות והתירס לגמרי גנבה את ההצגה.

סגרנו את שלב הראשונות עם סביצ'ה דג היום (64 שקלים) וטאקו בקר (59 שקלים לשתי יחידות). הסביצ'ה היה פרשי, רענן ומאוזן. החמיצות של הליים ועשבי התיבול השתלבה עם המתיקות של גרעיני התירס הצרובים, שהוסיפו גם מרקם קראנצ'י ושברו את הרכות של הדג.

זו הייתה מנה קלילה ומדויקת, שבה החמיצות והמתיקות השלימו זו את זו בלי להשתלט על הטעם העדין של הדג.

הטאקו, לעומת זאת, היה פחות מוצלח. הבשר הרגיש יבש, והמרקם שלו לא הצליח להשתלב עם הטורטייה ועם יתר המרכיבים. בטאקו, שבו כל ביס אמור לחבר בין הבשר, המעטפת והתוספות, עסיסיות היא חלק משמעותי מהחוויה. כאן היא הייתה חסרה.

התירס ממשיך להצליח, הבשר פחות

לעיקרית הזמנו בוריטו בקר (78 שקלים), ולצדו תוספת של גרעיני תירס לבן מוקרמים עם כוסברה וצ'ילי.

התוספת של התירס המוקרם הייתה כיפית, מנחמת ומפנקת מאוד. המתיקות הטבעית של הגרעינים השתלבה עם המרקם הקרמי והעשיר, ואילו הכוסברה והצ'ילי הוסיפו רעננות ועקיצה פיקנטית שאיזנה את השומניות.

גם הבוריטו התחיל ברגל ימין. הוא הורכב מאורז, ממרח פריחולס, תירס לבן, גוואקמולי ופיקו דה גאיו, שהיו טריים והשתלבו היטב. האורז סיפק בסיס מתון, ממרח השעועית הוסיף עומק, הגוואקמולי תרם מרקם קרמי והפיקו דה גאיו הכניס חמיצות ורעננות. גם הטורטייה הייתה רכה, עבה ועשויה היטב.

אלא ששוב, הבקר היה נקודת התורפה. הבשר בבישול הארוך היה יבש למדי, וחסר את העסיסיות שהייתה יכולה לחבר בין כל המרכיבים. אחרי שנתקלנו באותה בעיה גם בטאקו, כבר היה קשה להתייחס לכך כאל פספוס חד־פעמי. דווקא משום שהמרכיבים האחרים היו טריים ומוצלחים, היובש בלט עוד יותר ופגע בחוויית המנה.

ואיך אפשר בלי צ'ורוס?

לקינוח, איך לא, הלכנו על הקלאסיקה הלטינית המתבקשת, צ'ורוס (47 שקלים). המנה הגיעה לוהטת, זהובה ופריכה במיוחד, עם מעטפת קראנצ'ית ופנים רך. המתיקות הייתה מדויקת ולא מוגזמת, והניגוד בין החוץ הפריך למרכז הרך הפך כל ביס למוצלח. אחרי עיקריות שפחות הרשימו, הצ'ורוס סיפקו סיום מתוק ומוצלח לארוחה.

ל'מאיה מביאה לאזור התעשייה של כפר סבא אווירה לטינית צבעונית ותפריט שבו התירס הלבן מקבל מקום מרכזי. הוא מופיע במגוון מנות, ובכל פעם מציע משהו אחר.