הפתרון למטוגנים: יין מבעבע

עוד לפני סוף השנה האזרחית הנחגגת ברחבי העולם, מציין העולם היהודי את חג החנוכה. איכשהו, המנהג הרווח של אכילת מטוגנים בשמונת ימי החג, זכר לאותו פך שמן שמצאו החשמונאים במקדש, תפס חזק (אף שהוא תקף בעיקר לסופגניות וללביבות. פלאפל, שניצל וצ'יפס אנחנו תוקעים כל השנה), גם אם על חשבון מנהגים אחרים שמוזכרים במקורות - אכילת מאכלי חלב, למשל, מנהג שנדחק עד לאביב. 

כך או כך, כל החגיגות השנה יעטו אופי הרבה יותר ביתי ואינטימי, וזו בדיוק ההזדמנות שלנו להשקיע ולהצטייד ביינות מבעבעים חומציים, שיאזנו את השומניות של האוכל. ככה זה ביין - הוא צריך לאזן את המאכלים שלצידו, להשתלב איתם, ולא להאפיל עליהם או לסתור אותם.

יינות השמפניה הקלאסיים הם על פי רוב יקרים להחריד ובעלי אופי ייחודי ומורכב, שמי שאינו מורגל בהם, מן הסתם יירתע קצת בהתחלה לנוכח ריחות השמרים שלהם והחומציות המודגשת. אך אל דאגה - ככל שתטעמו מהם יותר, כך תתוודעו אל היופי והטוב שבסגנון הזה. 

מן העבר השני קיימים יינות זולים יותר - פרוסקו, למברוסקו, קאוות ודומיהם. לא שאלה יינות פשוטים או רעים, ממש לא, אלא שהם פחות מורכבים בטעמים ויש שיאמרו שהם דווקא נגישים ועממיים יותר. גם שיטת העשייה שלהם פחות מורכבת - יינות הלמברוסקו וגם חלק מהקאוות מיוצרים בשיטת שרמט (Charmat), כלומר, התסיסה השנייה נעשית במכלים, ורק לאחר מכן הנוזל מועבר לבקבוק, בניגוד לשיטה המסורתית הנהוגה בשמפיין, וגם בחלק ניכר מהיינות הספרדיים, שבהם התסיסה השנייה מתרחשת בבקבוק עצמו. זו שיטה שמייקרת ומסרבלת מאוד את תהליך הייצור, אבל כידוע - על איכות ומסורת משלמים.

אספנו יינות מבעבעים יבשים ואיכותיים מרחבי העולם, תוך התמקדות ביינות עד 100 שקלים, מה שהשאיר את השמפניות בחוץ. האמת? הופתענו לגלות כמה "פנינים" בין היינות שהגיעו לשולחננו, כאלה שיכולות לתת פייט לא רע לשמפניות, ובחצי מהכסף. מה רע? בכל מקרה, הנה המבעבעים שמצאו חן בעינינו, שיקפיצו לכם את החנוכה, את ה־New Year ואת מצב הרוח של סוף תקופת הקורונה עד לקבלת החיסון - במהרה בימינו!

רשמי טעימה

ג'ום סרה קאווה ברוט (ספרד) - קאווה בסיסית אך שמחה שמורכבת מהזנים המסורתיים מקאבאו, פארלדה ושארל־לו, שתססו כל אחד בנפרד ולאחר הערבוב ביניהם תססו שוב יחד. צבעו של היין זהוב קש, והוא בעל ארומה עדינה של תפוח ירוק לצד בגט קלוש. התסיסה שופעת והגוף קליל. במחיר הזה הוא עושה את העבודה מעל המצופה. (35 ש')

קסטייו פארלדה (ספרד) - קאווה נהדרת שמגיעה מיקב גדול בצפון קטלוניה. מורכבת מ־45% מקבאו, 30% שארל־לו ו־25% פארלדה ומיוצרת בשיטה המסורתית, כאשר היין מתיישן במרתפי היקב למשך כ־15 חודשים. יש ליין ארומת שקדים ושמרים ופירותיות קלה, עם סימנים לחביות עץ. הגוף בינוני ובעל טעמים מינרליים והיין מאוזן וטוב, וגם אחלה של מחיר! (35 ש')

פרקשנט אקסלנסיה ברוט (ספרד) - עוד קאווה קטלאנית שמגיעה מהיקב המשפחתי המפורסם והותיק (כ־150 שנה), הזוכה למוניטין עולמי. היין מורכב מ־33% ענבי פארלדה, 40% מקבאו ו־27% שארל־לו, הותקן ב"מתוד שמפיין" והתיישן כשנה. באף ירקרקות טרייה עם שמץ אגוזיות, בחך טעמי פירות הדר בשלים לצד אקזוטיים. החומציות חדה אך אלגנטית ומאוזנת. יופי של קאווה. להשיג ברשת חינאווי. (59 ש"ח) 

פט נט רוזה, 2019, יקב עמק יזרעאל (ישראל) – נציג ישראל במקצה. בניגוד ליינות המבעבעים האחרים, כאן היין עובר תסיסה אחת בלבד, ובתוך הבקבוק (על שמרי בר בלבד), ומכאן גם צבעו העכור משהו ושרידי המשקעים שבתחתית. הענבים הם ענבי קריניאן מגבעת ניל"י, הצבע כתום בוהק וחושני, באף ארומות של אגסים ביין, מעט שמרים, והטעם פריך, צעיר ואפילו קצת פרוע. רחוק שנות אור מהשמפניה המעונבת, אבל נהדר ומהנה בדרכו. (80 ש"ח)

קרמנט ד'אלזס, יקב קוניג (צרפת) - עשוי בשיטה המסורתית ("שיטת שמפיין") מענבי פינו בלאן ושרדונה, הנטועים באדמות הגרניט של חבל אלזס (גבול צרפת־גרמניה). צבעו בהיר מאוד, ארומה מתפרצת של שמרים ולחם מחמצת, לצד גבינה כחולה ושזיף ירוק. בחך הוא חומצי, פריך ומענג בטעמו התפוחי־לימוני. מצטיין הטעימה, שישאיר גם כמה שמפניות מקוריות מאחור! (100 ש"ח)

בקסברג ברוט (דרום אפריקה) - מבעבע חינני שמגיע מדרום אפריקה, עשוי מ־53% ענבי שרדונה ו־47% פינו נואר. היין עשוי בשיטה המסורתית של תסיסה שנייה בבקבוק. ליין גוון ורדרד עדין. אף פירותי־אפרסקי נעים, בחך הוא רענן עם סיומת מרירה קלות ומעט ספייסית. (100 ש"ח- להשיג ברשת "בנא משקאות")

ליניאז' מומנטוס, יקב הרצוג (ארה"ב) - גם האמריקנים מפגינים את כוחם במבעבעים, מתברר. צבעו של הנציג הקליפורני צהבהב בהיר, הארומות פירותיות מאוד (אגס בשל) עם רמזים ללחם שאור, ועם זאת ניכרת חמיצות טובה. הגוף קל עד בינוני, הבעבוע ממוקד, הטעמים שמחים ואפילו נוטים לכיון המתקתק (אפרסק לבן ונגיעת דבש) והסיומת לימונית ומרעננת. קצת יקר, אבל אפריטיף נהדר. (100 ש"ח)

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו