בואו נשים את זה על השולחן: נייר אלומיניום (או בשמו הפופולארי: נייר כסף) הוא הדבק של המטבח. עוטף, מכסה, אופה, צולה. אביר נוצץ שמאפשר לנו ליהנות מהטעמים של המטבח של אמא או להציל מזון מהחורבן של המקרר לעוד כמה ימים.
אבל מה אם נגלה לכם שהגיבור הזה הוא בעצם סוכן כפול - כזה שעלול להפוך את השאריות שלכם לפאנג'ויה של חגיגה חיידקית או גרוע מזה למקור איטי למתכות לא רצויות שיכולים לגרום לכם לתחלואה קשה ואף חמור מכך.
עטיפת הביטחון המדומה
כולנו מכירים את זה: אנחנו אחרי ארוחה טובה מרגישים כאילו עוד שנייה נתפוצץ ומבינים גם שיש לנו מספיק שאריות שיחזיקו לנו לפחות עוד שתי ארוחות צהריים. חמושים בחבר הכי טוב שלנו, נייר הכסף, אנחנו לוקחים את מה שנשאר מהארוחה, עוטפים אותו ברדיד הפלא שלנו ומבחינתנו פיצחנו את המשוואה וסגרנו פינה באפס מאמץ. זה מרגיש אטום ומכוסה ואנחנו בטוחים שזה ישמור על המזון שלנו במצב טוב פלוס לשימוש חוזר - אבל האמת? זה לא ממש ככה והגיע הזמן לחשוף את מה שקצת פחות נוצץ - נייר אלומיניום אוטם כמו רשת בחלון בסופה. לא משנה כמה תעטפו את המזון, אוויר ייכנס פנימה. המשמעות: חיידקים שמתרבים על השאריות והופכים את הנשנוש הלילי לרולטה רוסית של קלקול קיבה.
תוספת חיידקים? לא תודה
במבט ראשון, עטיפת השאריות בנייר כסף נראית כמו החלטה מובנת מאליה. זה מהיר, קל ונותן את האשליה של שמירה על טריות. עם זאת, הגולם המתכתי הזה הוא יותר מסננת מאשר חותם. בניגוד למיכלים אטומים לאוויר, נייר האלומיניום אינו מונע חדירת חמצן מה שמאפשר לאוויר לבוא במגע עם המזון. "נייר אלומיניום הוא לא כספת. הוא לא מגן על האוכל שלכם, לא עוצר חיידקים ולא שומר על טריות. נייר אלומיניום לא מונע כניסת חמצן באופן מוחלט, הסביר ד"ר זאכרי קרטווייט, מדען מזון, בראיון לאתר Southern living. "הוא אינו יכול לבדו ליצור אטימה הרמטית מלאה מכיוון שהוא אינו דביק באופן טבעי ואינו נצמד בצורה מושלמת למשטחים ולכן חיידקים כמו קלוסטרידיום בוטולינום (גורם לבוטוליזם, הרעלת מזון נדירה אך מסוכנת) ו-Listeria monocytogenes שעשויים להוביל למחלות מזון חמורות יכולים לשגשג עליו, במיוחד במאכלים לחים ודלי חומצה דוגמת תפוחי אדמה אפויים - וזה לא הכול. קרה לכם פעם שפתחתם שאריות של מזון שעטפתם בנייר כסף והרגשתם טעם מתכתי מוזר בפה? לא דמיינתם את זה. עטיפת מזון חם או חומצי (עגבניות, רטבים, הדרים) באלומיניום יוצרת תגובה כימית שבה יוני אלומיניום חודרים למזון. התוצאה: אתם מקבלים מנה עם תוספת מתכתית, לא בדיוק מה שהתכוונתם להגיש.
מחקרים מראים שמנות כאלה מכילות פי עשרות יותר אלומיניום לעומת מזון שלא נגע בנייר כשדגים ועופות במרינדה לדוגמא סופגים עד פי 40 יותר אלומיניום כשאופים אותם בנייר זה. הרשות האירופית לבטיחות מזון קובעת גבול של 1 מ"ג אלומיניום לכל ק"ג משקל גוף בשבוע. רובנו לא נגיע לזה, אבל ילדים או אנשים עם בעיות כליה בסיכון גבוה יותר. חשיפה ממושכת נקשרה לבעיות נוירולוגיות כמו אלצהיימר, אך אצל מרבית האנשים הבריאים הכליות יודעות להוציא את רוב האלומיניום מהגוף. בנוסף הוא לא מונע אידוי לחות כך שהאוכל מתייבש, מקבל טעם לוואי מתכתי ולעיתים אפילו כוויות קור (freezer burn) במקפיא - מצב בו המזון מאבד נוזלים, מתייבש והופך לבלתי אכיל וזאת כתוצאה מאריזה לא אטומה.
זה מה שאנחנו גילינו כשבדקנו - האם בישול ואפייה עם נייר אלומינים זה מסוכן?
ההסתמכות שלנו על נייר אלומיניום אינה משפיעה רק על בריאותנו; היא גם משפיעה על הסביבה. ייצור אלומיניום הוא תהליך עתיר אנרגיה, ולמרות שנייר כסף ניתן למחזור מבחינה טכנית, זיהום בשאריות מזון לעיתים קרובות מונע את מחזורו. משמעות הדבר היא שרוב נייר הכסף שאנו משתמשים בו מגיע למטמנות ותורם להתדרדרות סביבתית.
כך תאחסנו את המזון שלכם בצורה הנכונה
- השתמשו במיכלים אטומים מזכוכית, קרמיקה או פלסטיק איכותי (ללא BPA). כלים כאלה מונעים חדירת חמצן ולחות, שומרים על טריות, טעם ומרקם ובעיקר מגנים עליכם מפני חיידקים ודליפת מתכות.
- המתינו שהאוכל יתקרר לפני הסגירה כדי למנוע עיבוי פנימי שמזין חיידקים.
- אל תכניסו מזון עטוף באלומיניום למקפיא - זה לא מגן על האוכל מכוויות קור ולא מונע קלקול.
- אם חייבים להפריד בין מזונות, השתמשו בנייר אפייה או בניילון נצמד ורק אחר כך הכניסו לכלי אטום.
- מאכלים חומציים/מלוחים? עטפו קודם בנייר אפייה או וותרו על האלומיניום. אם חייבים לאפות בנייר אלומיניום, שמרו על טמפרטורות בינוניות והימנעו מאחסון ממושך. העבירו אוכל מנייר האלומיניום מיד כשהוא מתקרר במיוחד אם הוא חומצי או מלוח.
לסיכום, נייר אלומיניום הוא כלי עבודה לא פתרון קסם לאחסון מזון. הגיע הזמן להניח את הגליל בצד, להרים את הראש ולבחור בשיטות אחסון שמכבדות את המזון ולא מסכנות אתכם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו