בכפר סבא התנהג כרומאי
קשה להאמין שסיבוב ברחוב ויצמן, העורק המרכזי של כפר סבא, יזכיר למבקר הממוצע את הויה דל קורסו, מקבילו המפורסם מהבירה האיטלקית. בכל זאת, כפר סבא היא לא מעצמה עולמית שמוכרת בזכות אתריה התיירותיים והקולינריים, בטח לא הרחוב הראשי שלה. כי עם כל הכבוד לכמה פלאפליות ותיקות באזור התחנה המרכזית, רוב בתי האוכל המפוזרים לאורכו של ויצמן ערוכים לכל היותר לדחוף לכם משהו סביר לתוך פיתה ולשלוח אתכם לדרככם, אולי למשרד הפנים או למספרה.
לכן הופתענו לגלות את לה קאפה, פיצרייה מושקעת וסימפטית במיוחד, שנפתחה לאחרונה מול קניון ערים (ויצמן 62) על ידי שף מורן מירלמן – לשעבר סו שף במוסד התל-אביבי קפה איטליה. בלי להגזים, המקום שואף להעניק לבולסי הבצקים מאזור השרון חוויה רומאית אותנטית ומוקפדת, ודי מצליח בכך.
תשכחו ממגשים משפחתיים עגולים עם נוסחת הזיתים-פטריות-בצל הקבועה ודילים של שניים במחיר אחד, מפני שהפיצה הרומאית המוגשת בלה קאפה היא מלבנית, דקה ופריכה יחסית (קצת כמו פוקצ'ה), ונמכרת לפי משקל - 11 שקלים ל-100 גרם. הבצק עצמו מורכב מארבעה קמחים שהגיעו היישר מארץ המגף והותפח במשך 72 שעות לפני שנאפה בתנור אבן מסורתי. חתיכת פרויקט.
אף שאפשר להזמין מלבן פיצה אחד גדול בטעם יחיד, מי שיעשה את זה יפספס את הפואנטה, שכן ההמלצה היא לעשות מיקס אנד מאץ': להגיע, להתרשם ממבחר טעמי וסגנונות הפיצה שמירלמן רקח (באופן עקרוני מדובר ב-20 פיצות שונות, אבל לא כולן זמינות תמיד), ולהרכיב לעצמכם קופסת מלבני פיצה מגוונת שמתאימה מאוד לחלוקה. זה בדיוק מה שעשינו.
התבייתנו על המרגריטה (רוטב עגבניות, כדורי מוצרלה ובזיליקום), על פיצת הפטריות (מוצרלה, שמפיניון ופורטובלו עם רוטב עגבניות) ועל פיצת הבטטה (רוטב רוזה, מוצרלה, בטטה, פסטו ארוגולה וריקוטה), והשלמנו את הקופסה המלבנית שלנו, שאמורה להספיק לזוג סועדים לפחות, עם פיצת ארבע גבינות מושחתת (מוצרלה, סנט מור, קממבר ופרמזן, על בסיס רוטב שמנת) ופיצת פטריות לבנה (מוצרלה, מחית כמהין, פורטובלו, שמפיניון ופטרוזיליה). כולן היו עשירות, מבעבעות וטובות מאוד, אבל הבטטה והפטריות גנבו לטעמנו את ההצגה והיו מעולות. את פיצת הסרדינים (עגבניות, צלפים, פטרוזיליה וצ'ילי - ללא גבינה) ואת פיצת תפוחי האדמה (גאודה, מוצרלה, אורגנו ובצל ירוק) החלטנו לשמור לפעם הבאה. גם כי כבר היינו מפוצצים ונשארנו עם שני מלבנים בקופסה לטייק אוויי, וגם כדי שיהיה לנו תירוץ לחזור. לא רק ללה קאפה, אלא לכפר סבא בכלל.
למי קראתם שניצל?
אנחנו לא יודעים כמה העוף שאכלנו בלאקי צ'יקן באמת היה בר מזל, כי בסופו של דבר הוא מצא את עצמו מטוגן ועטוף בבלילה בדרך לבטן שלנו, אבל דבר אחד בטוח: רק אל תקראו למנות שמוגשות במזללה המקרקרת הזו "שניצל בלחמנייה", כי הן הרבה יותר מזה.
את לאקי צ'יקן תמצאו במתחם ביתנ'ס שבביתן אהרון, ממש על כביש החוף לא רחוק מנתניה. הוא נפתח על ידי שותפים ששמו להם למטרה להגיש ולהנגיש עוף מטוגן פריך שהוא לפחות שתי רמות מעל מנות הצ'יקן והנאגטס השגרתיות המוצעות ברשתות המזון המהיר, וההשקעה בהחלט ניכרת.
גולת הכותרת כאן היא ללא ספק קולקציית כריכי העוף העסיסיים, שלא מצאנו מגוון כזה בשום מקום אחר בארץ. דגמנו כברירת מחדל את הכריך הבסיסי (איולי, מלפפון ובצל מוחמצים וחסה) שהיה מצוין, ואחר כך התקדמנו ל-Woppa האסייתי, שהגיע חמוש באיולי, ברוטב תאילנדי חריף ובקימצ'י שמותסס במקום. אכן היה חריף וייתכן שלא כולם יתחברו לטעמים החמצמצים והדומיננטיים של הקימצ'י, אבל אנחנו אהבנו את הטוויסט.
יש בכריכים גם גרסה מקסיקנית עם אבוקדו, מיץ לימון וכוסברה; פרשנות אמריקנית מחוזקת ברוטב ברביקיו, סלרי וקולסלאו; וגם כריך צמחוני עם כרובית שגויסה להחליף את העוף. לא משנה באיזו יבשת בחרתם, מפלצת אחת כזו תסתום אתכם ליום שלם.
מי שמעדיף לוותר על הלחם בכלל יוכל לסגור פינה עם מנות כנפיים וטנדרס (נתחי פילה עוף מעולים), שמתעוררים לחיים עם מגוון עצום של רטבים תוצרת בית (ברביקיו, קיסר, ראנץ', הוט סוס והאהוב עלינו - חמאת בוטנים).
יש גם צ'יפס, צלעות תירס חרוכות וקריספי במיה(!) ממש כמו בניו אורלינס, ואם ברוב חוצפתכם אתם זוממים על קינוח, אסור לכם לפספס את ה"באנג באנג" - סופלה בצק עוגיות רותח עם גלידה וסירופ מייפל שבו נעוצה סוכריית תרנגול אדומה כמו של פעם, כי צ'יקן וזה.
מה שכן, העסק לא זול: מחיר כריך בודד הוא 52 שקלים לפחות, וארוחה עולה 70 שקלים מינימום. אז נכון שכריכי העוף כאן הרבה יותר איכותיים ומושקעים מחשודי הפאסט פוד המיידיים, כך שלהשוות ביניהם יהיה חטא.
