עם יד על הבטן, קשה להאמין שהווייטנאמי הממוצע פותח את הבוקר באגרולים מטוגנים ולוהטים במילוי אבוקדו, טובל אותם בלבנה מזרחית אסלית ויוצא שמח וטוב לבב לעבודה. גם לא כל כך נשמע לנו אמין שהאיטלקי שהשכים קום עם הנץ החמה אופה לעצמו, לקול קריאות התרנגול, פיצה מושחתת וגדושה בשמנת, גבינות, תרד וביצת עין, וממשיך בשגרת יומו במקום להתגלגל בעצלתיים - כמתבקש - בחזרה למיטה.
האמת? ההפסד כולו שלהם, כי מנות "פברואר עולמי" החדשות של רשת בנדיקט, המעניקות פרשנות מקומית מושחתת לארוחות בוקר בינלאומיות נבחרות - לפחות אלה שדגמנו - שוות כמעט כל קלוריה.
קצת רקע: בפעם העשירית ולאחר הפסקה בת שנתיים בשל הקורונה, מתקיים בימים אלה בכל מסעדות רשת בנדיקט (למעט סניף כרמיאל) פסטיבל "פברואר עולמי". החגיגה, שתימשך עד אמצע מרץ, מעניקה לסועד הצצה לאיך שנראים הבקרים ברחבי העולם - ללא צורך לעבור בשדה התעופה או לחשב את הפרשי השעות בין ישראל למדינות אחרות. שכן ארוחות הבוקר של בנדיקט, כידוע, מוגשות במשך כל היום, אף שיש הטוענים שרצוי לרדת עליהן דווקא בשעות הקטנות של הלילה בשל הסגולות המושחתות שלהן.
יצאנו לסקור כמה מנות רלוונטיות מהתפריט החדש בסניף כפר סבא של הרשת, תוך כדי השלמה עם העובדה שכפר סבא היא לא בדיוק פירנצה או ניס, אבל עדיין, אם מחפשים היטב, ניתן לאתר בה חן מסוים.
פתחנו את הארוחה במנה ראשונה בשם "בוקר טוב וייטנאמס" (36 שקלים) - ארבעה חצאי אגרול מטוגנים במילוי אבוקדו, כוסברה ועגבניות מיובשות. הרעיון הוא לעטוף את האגרול בעלה חסה ולטבול ברוטב כוסברה-דבש או ברוטב שמנת חמוצה. האגרולים היו טריים, פריכים, לוהטים - ומעולים.
רוטב הכוסברה-דבש המתקתק והקריר נתן קונטרה מושלמת לביס הקריספי המתובל, ואף שהופתענו שהגישו לנו לבנה במקום רוטב השמנת החמוצה שהובטח בתפריט, גם הגבינה המזרח-תיכונית הזו - שספק אם וייטנאמים רבים מודעים לעצם קיומה - השתלבה יפה מאוד עם האגרול. איך אומרים "שיחוק" בווייטנאמית? אז בדיוק ככה, רק בפה מלא אבוקדו.
משם עברנו לצמד המנות העיקריות: "פיצה איטליאנו" (64 שקלים) - פיצה טעימה בגודל בינוני עם תרד בשמנת, ביצת עין נוזלית, גבינות גאודה ופרמזן, עלי רוקט ובלסמי. היא הגיעה היישר מהתנור והיתה חביבה מאוד-מאוד, למרות החשש הראשוני שלנו מגבינתיות-יתר. מצד שני, לא הצלחנו לסיים את הפיצה מהסיבה הפשוטה שהיא מסוגלת להשביע שני סועדים, ואם מזמינים אותה אז אין לטעמנו צורך במנות הראשונות או בסלסילות הלחמניות הטריות שבנדיקט ידועה בהן. טיפ: זוממים על הפיצה? אחלה, אבל או שתתחילו בה ותחשבו מסלול מחדש אחרי שתסיימו אותה כי היא עשויה לסתום אתכם עד הבוקר הבא, או שפשוט תזעיקו תגבורת.
המנה העיקרית השנייה שניסינו, והידידותית יותר לסופרי הקלוריות, הייתה סלט ה"סלמון ניסואז" (59 שקלים), שהיא ביסודה סלט ניסואז צרפתי - ביצה קשה, חסה, שעועית ירוקה, תפוח אדמה סגול, עגבניות שרי, צנונית וזיתי קלמטה - בתוספת נתחי סלמון צלוי. השילוב היה מוצלח, כמות הירקות היתה נדיבה, הסלמון היה רך וחמים (אם כי לא היינו מתנגדים לעוד כמה נתחים), אבל בכל זאת - עדיין סלט. מנה זו מגיעה בתוספת סלסילת הלחמניות והממרחים (חמאה, ריבה ונוטלה) המפורסמת, אז אל חשש - גם כאן תצאו שבעים, ובסופו של דבר גם לא תצליחו לרמות את אלוהי הקלוריות, אז ראו הוזהרתם.
תפריט "פברואר עולמי" של בנדיקט כולל מנות חובקות-אטלסים נוספות שלא ניסינו מכיוון שלא הגענו עם גדוד, ובהן צ'ילאקילס (ביצי עין על טורטיות מטוגנות ברוטב עגבניות וגבינות - 67 שקלים, לא מנה חדשה אלא מתקמבקת), וכמה וריאציות של פנקייקים, קרפים ואפילו עוף מטוגן על וופל בלגי, שנשאיר לגיחה הכפר-סבאית הלילית הבאה שלנו. עד אז - בוקר טוב, הלכנו לישון.
מטבח יומיומי
קבוצת מבושלת, הממוקמת במבוא חורון ומתמחה באוכל מוכן כשר, השיקה את המותג החדש Daily Kitchen, מיזם שהרעיון הכללי מאחוריו הוא שהזמנה פשוטה תספק לכם הביתה, לכל היותר בתוך שלושה ימי עסקים, מבחר ארוחות מוכנות וארוזות לכל המשפחה. המחירים לגמרי לא בשמיים (45-18 שקלים למנה) - ונוצר הרושם שהדגש הוא על מנות שילדים יכולים לחמם בקלות במיקרו. ניסינו.
בחרנו כמה מנות חוצות סגנונות ועדות, ובהן קציצות בקר ברוטב עגבניות ("פומודורו"), ספגטי בולונז, קובה חמוסטה ונודלס צמחוני. משקל כל מנה הוא לפחות 500 גרם, וכל אחת מהן הספיקה בקלות לשני סועדים (או לסועד אחד ששמר חלק למחר). המשלוח הגיע מקורר וארוז היטב; עד כאן הכל תקין ומשביע רצון הן מבחינת המחיר, הן מבחינת הכמות והן מבחינת השינוע. חשוב לציין שמינימום הזמנה הוא 150 שקלים בתוספת 25 שקלים דמי משלוח, אבל המשלוח בחינם בהזמנה מעל 200 שקלים.
והטעם? לגמרי מספק את הסחורה. הקציצות והקובה היו טובות מאוד ומשביעות, במיוחד אם מתחשבים בתמחור - 45 שקלים למנה זוגית. מנגד, ונראה שאין הרבה מה לעשות לגבי העניין הזה, אטריות מוכנות שעוברות קירור וחימום מחודש נוטות לקבל מרקם רך ואפילו דייסתי במקצת, כך שגזרת הנודלס והספגטי היתה, לפחות לטענת הנסיין הצעיר שלנו, "די מוּשית", אם כי רוטב הבולונז היה טעים ועשיר בבשר. אולי באמת עדיף להכין ספגטי בבית וליצוק מעליו את הרוטב המוכן? אכן דילמה של נוחות לעומת צמיגיות, אבל הקונצנזוס הכללי היה שבהחלט נזמין מ-Daily Kitchen שוב, ואולי אפילו נהפוך את זה להרגל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו