פורטרט של ט"ו בשבט: הדרך הנכונה לחגוג את חג האילנות

למרות העובדה שכל אגרונום מתחיל יודע שט"ו בשבט הוא המועד הגרוע ביותר בשנה לנטיעות - רוב משקעי השנה כבר ירדו, הקור אינו חומל על השתילים הרכים, והשורשים אינם יכולים להעמיק אחיזתם בקרקע - היום הזה חקוק בתודעה הישראלית כחג הנטיעות.

איך זה קרה? מי שהחל במנהג היה המחנך הרב זאב יעבץ (על שמו כפר יעבץ), שיצא עם תלמידיו בזכרון יעקב לפני כ־130 שנה לטעת עצים - "למען חבב את הנטעים, נטעי הארץ אשר נטע ה' לאבותינו לשבוע מטובם ולהתענג מיופיים". כמה שנים לאחר מכן כבר אימצה "אגודת המורים העברים בארץ ישראל" את הנוהג, והיום נקבע כחג הנטיעות במערכת החינוך. ועכשיו לך תתווכח עם הסתדרות המורים.

מנהג נפוץ נוסף הוא לאכול פירות מיובשים בט"ו בשבט. גם כאן הסיבה היא פרוזאית; המנהג המקורי היה לאכול מפירות שנשתבחה בהם ארצנו, אבל מכיון שרובנו לא בדיוק התגוררנו באזור בכ־2,000 השנים האחרונות, הפירות היחידים הזמינים היו כאלה שיובשו ונשלחו בדרכים־לא־דרכים אל ריכוזי היישוב היהודי בעולם. כיום ארץ ישראל נותנת את פירותיה כמו שלא נתנה מעולם, אבל אנחנו נשארנו עם התאנים המיובשות שמגיעות מטורקיה ועם השזיפים והאגוזים שמגיעים מקליפורניה. לך תבין.

לעומת זאת, מנהג שלישי, פחות מוכר אך אהוב עלינו, הוא לערוך "סדר ליל ט"ו בשבט" בסגנון מקובלי ארץ ישראל ולשלב בו לגימת ארבע כוסות של יין ישראלי. באופן אישי, אנחנו אוהבים לשדך ליין את הפירות מהמנהג הקודם, והמתאים ביותר לכך הוא יין קינוח בסגנון פורט, המחוזק באלכוהול. כמו כל הדברים הטובים, גם היין הזה הגיע לעולם די בטעות - סוחרי יין אנגלים חיפשו תחליף ליינות בורדו בפורטוגל. מתוך רצון לשמור על היין שלא יחמיץ במסעות הים הארוכים, הוסיפו ליין במהלך תסיסתו מעט ברנדי, וכך התקבל יין בעל מתיקות טבעית מצד אחד ורמת אלכוהול גבוהה מצד שני (עד 20 אחוז ויותר). עד מהרה הפך המשקה לחביב בתי האצולה הבריטית, ועד היום רוב יינות הפורט נושאים שמות אנגליים אף שהם מיוצרים במעלה נהר הדואורו.

בחרנו עבורכם שבעה יינות ישראליים בסגנון פורט, ועוד פורט אחד אמיתי מפורטוגל שאהבנו במיוחד, כדי שבט"ו בשבט הזה תתפנקו בבית ואת נטיעת העצים תדחו לעונה מוצלחת יותר.

ונעבור לט"ועִימוֹת

אדום מחוזק, אסנס 2020, יקב טפרברג - מיוצר מענבי מרלו שגדלו בכרמי שילה והתבגרו בחביות צרפתיות ואמריקניות כשנה ורבע תחת כיפת השמיים. יין סמיך ועשיר, באף בשר חרוך וקרמל, והטעמים מורכבים - שוקולד בלגי מריר, קפה וקירש דובדבנים, בגוף סמיך. נהדר לצד גבינות כחולות או קוביית שוקולד מריר (100 ש').

פלוט 98, 2016, יקב אדיר - עשוי קברנה סוביניון ושיראז מחלקת כרם שניטעה בשנת 1998 (ומכאן שמו). הוא התיישן בשמש הישראלית בחביות בנות 300 ליטר כשלוש שנים. האף שלו מחומצן קלות, עמוס, מורכב ונפלא - ריבת שזיפים בשלים, פירות מיובשים, חרוב ותמרים, לצד קקאו עדין. המרקם שלו לעיס ורובדי טעם מתפתחים בכוס, בעוד הוא מצליח להישאר אלגנטי עם מתיקות מעודנת. המצטיין של הטעימה (100 ש').

פרת, יקב פסגות - עשוי ענבי קברנה סוביניון מהרי ירושלים, מבצירים שונים שמוזגו לכדי יין אחד שהתבגר בחביות צרפתיות והונגריות בנות 300 ליטר במשך כשנה. צבעו ארגמני, באף וגם בטעם בשומת דובדבן צעיר וקקאו. בלגימה ניכרים טעמי צימוקי ענבים, תאנה מיובשת וחמוציות, וכמובן טעמי אספרסו ווניל שמקורם בחבית. מאוזן ונגיש (110 ש').

מעליא ספיישל רזרב, 2019, יקבי כרמל - מהדורה חדשה של יין הקינוח הנהדר של היקב הגדול, ששמו הארמי קורץ למגזר החרדי שהתגלה כאוהד נלהב במיוחד של הז'אנר. יוצר על טהרת ענבי הפטיט־סירה מכרם לטרון והתבגר כ־20 חודשים בחביות בנות 300 ליטר. יש לו מראה צעיר למדי בגוון בורדו יפהפה, האף שלו מבושם מאוד והוא מזכיר בטעמיו שזיפים שחורים ושוקולד עשיר. חביב הטועמות אצלנו (120 ש').

פורטורא 2017, יקב טורא - ארז בן סעדון התקין את היין מ־100 אחוז ענבי קברנה סוביניון שנבצרו בבציר מאוחר (נובמבר) בכרם הר ברכה, והתיישנו במשך 36 חודשי חבית במרתף היקב. ליין צבע בורגונדי עמוק וארומות עשירות של קפה, טבק טרי ושוקולד. בפה תמצאו גוף מלא וסמיך, שפע שזיפים מיובשים לצד חרוב עסיסי. יין נהדר (139 ש').

פאי, 2017, יקב דלתא - יינות היקב קרויים בשם האותיות הלטיניות - אלפא, סיגמא, אומגה, פאי. שרק לא יגיעו לאומיקרון... הפאי, על כל פנים, עשוי ענבי קברנה סוביניון מכרם יחידני בגליל העליון והתיישן כשנה וחצי בחביות צרפתיות, לא לפני שחוזק בברנדי. תנו לו קצת זמן להיפתח, ואז תוכלו להבחין בניואנסים של קרמל שרוף, חרובים ושרי, טעמי קקאו וקינמון, לצד צימוקים ושזיפים בגוף קל למדי ועם רמת אלכוהול מתונה (160 ש').

פורטו קורדוברו - הפורט האמיתי והיחיד שאינו ישראלי ברשימה. זהו פורט רובי, שענביו גדלו על המדרונות התלולים והסלעיים של הדואורו העליון, והוא התיישן במכלי עץ אימתניים בני 20 אלף ליטר. בעל צבע כהה ועשיר, ניחוחות פטל, תות, אניס וצימוקים, ובפה שזיף מיובש ודובדבן שחור, במרקם סמיך ומלא, סירופי כמעט. נראה ונטעם צעיר בהרבה מ־16 שנותיו (170 ש').

נטופה טאוני, 2010, דומיין נטופה - יין נדיר באיכותו ובכמותו (445 בקבוקים בלבד) שהפיק פייר מיודובניק, היינן הבינלאומי של היקב. שנת הבציר שלו היא שנת הקמת היקב, אבל רק לאחרונה, אחרי עשור, היין הוצא מהחבית ובוקבק. אומץ! הוא עשוי ענבי טוריגה נסיונאל וטמפרניו מכרמי הגליל התחתון, יש לו מראה בוגר (לא לפחד מהגוון העכור מעט) וארומות מחומצנות (אפילו קצת סירחוניות, בקטע טוב) של ליקר דובדבן עתיק (מי אמר פיטר הרינג?), חרוב ואספרסו קלוי. הסמיכות שלו נפלאה, ואם תלגמו ממנו בנחת תרגישו לאט־לאט במורכבויות הטמונות בו. למבינים (320 ש').