הדרים טים: על מקומם של פירות ההדר בעולם האלכוהול הישראלי

הרבה לפני פריצת ההיי־טק, שימש התפוז הישראלי ענף היצוא מספר אחת בארץ והיה מקור גאווה בלתי נדלה למדינה. בעידן שלפני צ'ק־פוינט, מובילאיי או ווייז, 'תפוזי ג'אפה' היו אולי המותג הישראלי הכי מוכר בעולם, לפני קום המדינה וגם בשנותיה הראשונות.

אבל עם השנים הלכו הפרדסים והצטמצמו, או לכל הפחות הועתקו לנגב, מועצת פירות ההדר מסחרה את המותג ונתנה רשות למגדלים ספרדים ודרוםאפריקנים להשתמש בו, ובמקום הפרדסים נבנו שכונות מגורים ואזורי תעשייה.

אבל את הטעם לא שכחנו, כי תכלס, אין על ההדרים שלנו - הם שמחים, עסיסיים וטעימים. תפוזים, אשכוליות, פומלות, קלמנטינות, לימונים ומה לא. עד היום פירות ההדר פופולריים, והם שולטים ללא עוררין על המדפים ובבתים, לא רק בחורף אלא גם הרבה אחרי שהעונה הרשמית שלהם מסתיימת. אה, וגם בעולם האלכוהול!

קחו למשל את משפחת אלון, משפחה שורשית של פרדסנים (ארבעה דורות, מאז )1906 שהחליטה לעשות את הדברים קצת אחרת: בפרדסי המשפחה הסמוכים לחדרה הם מגדלים זני הדרים ייחודיים, שמשווקים למסעדות ולשפים מובילים (אייל שני, יובל בן נריה ועוד) וגם מיוצאים לחו"ל. בין היתר, תמצאו אצלם יוזו, ליים (אמיתי!), תפוז ברגמוט (שתה ארל גריי מכיל תמציות בטעמו), לימון קלמנסי, תפוזי דם (המקוריים, לא הוורודים שמוכרים לנו היום) ועוד - פירות שלא תמיד צורתם הכי מצודדת, אבל תמיד הטעם והריח שלהם מכפרים על כך בגדול.

בעקבות שירותו ביחידת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף וחשיפתו לאירועים קשים, לקה בן אלון (46) בפוסט־טראומה שהיתה המניע שלו לנסות כל מיני שילובים של קליפות מההדרים המשפחתיים עם עולם הבירות שכה אהב. אחיו גל (42) יזם בנשמתו, לקח את היוזמה הביתית צעד קדימה ופיתח יחד עם אחיו ועם מומחי הבירה של "בירבזאר", סדרת בירות ייחודיות על בסיס הפירות הללו.

"קלוצמן" הם קראו למיזם הזה, כשם משפחתם המקורי. "אנחנו גאים על כך שהצלחנו לתעל את הכאב והקושי האישי ליצירתיות ולעשייה, וליצור כזו בירה כיפית", הוא אומר. הבירות של קלוצמן ייחודיות ונפלאות, בעלות טוויסט לימוני מרענן. יש להם שם בירת אינטרדונאטו בסגנון ,IPA שמכילה פרי שגדל בעיקר בסיציליה; בירת ברגמוט בסגנון סזון בלגית, שמאופיינת בארומות עשירות של תה ארל גריי; בירת קאפיר־ליים Bitter בעלת ארומה תאילנדית חזקה חמצמצה עם טעמי דבש ולמון־גראס; ובירת קלמנסי בסגנון ‪,Pale Ale‬ המכילה את פרי ההדר קלמנסי שהתגלה לראשונה באסיה (בפיליפינים או במלזיה, תלוי את מי תשאלו). קלילה, מרירה ובעלת טעמי שמרים, גויאבה ואגס עם חמיצות בינונית.

באמת בירות נפלאות, גם בחורף. כל הבירות זמינות במארזים באתר של המשפחה ,www.klotsmanbeer.com ובמגוון מסע־ דות ונקודות מכירה נבחרות. ואם תזמינו ישירות מהאתר שלהם, תקבלו במשלוח גם דוגמאות טריות מהפרדס! (13.9 שקל לבקבוק. מחירים משתלמים למארזים).

גם הג'ין שחדר אלינו בשנים האחרונות והפך למשקה מיינסטרימי, יודע להציע משקאות תפוזיים. "וויטלי ניל - תפוז דם" הוא ג'ין פרימיום, המשלב ארומות וטעמים מקוריים וחדשים יחד עם מרכיבים קלאסיים ומוכרים.

הוא נקרא על שם ג'וני ניל, יוצר הג'ין, שהוא דור שישי למשפחה אנגלית עתירת ניסיון בזיקוק (מאז שנת 1762). המשקה הזה מכיל מיצוי פירות ייחודיים כמו שלפח (דובדבן האהבה) ופרי הבאובב שנלקטו באפריקה, תפוזי דם מסיציליה, לצד מרכיבי ג'ין קלאסיים כמו גרגירי ערער, קליפות הדרים, זרעי כוסברה, שורש ליקריץ ועוד. המשקה שהתקבל הוא אחד הג'ינים היותר מדליקים שטעמנו - מתקתק, מתובל ומלא טעמי תפוז עסיסיים ונפלאים. (119 שקלים, 700 מ"ל).

רוצים יותר מתוק? קיבלתם. אין מי שלא מכיר את ליקר התפוז הצרפתי קוואנטרו. אדוארד קוואנטרו, בנם של שני קונדיטורים צרפתים, זיקק לראשונה בשנת 1875 כוהל מקליפות תפוזים מיוחדים, שלקליפתם היה טעם מריר־מתוק. הוא גם עיצב את הבקבוק המרובע בעל הצבע החום שמזוהה עם הליקר עד היום.

כיום, המרכיב החשוב ביותר בליקר הוא כמובן התפוזים, שנאספים מאירופה, מאגן הים התיכון, מאפריקה ומהאיים הקריביים. הקליפות מופרדות מהפרי ומיובשות בשמש, ולאחר ריכוך הן מוכנסות לדודי זיקוק נחושתיים למיצוי השמנים הארומטיים שאצורים בהן. לתמצית הזו מוסיפים אלכוהול ניטרלי, מים וסוכר, ומה שמתקבל הוא משקה מופלא, מאוזן ומלא טעם ועזוז. אפשר לשתות אותו נקי, עם קרח (נסו גם את הקוואנטרו בטעם תפוז דם!).

ואפשר ומומלץ גם לשלב אותו בקינוחים ובמגוון קוקטיילים לימי החורף הקרים 139( שקלים, 700 מ"ל). הנה הצעה אחת:

קוקטייל ‪Saffron Lady‬ (באדיבות דניאל קסלסי, מנהל הדרכה ותוכן, "הכרם")

● 20 מ"ל ג'ין וויטלי ניל - תפוז דם
● 40 מ"ל קוואנטרו
● 20 מ"ל סירופ רוטן זעפרן
● 30 מ"ל מיץ לימון לשקשק היטב את כל המרכיבים בשייקר, לסנן לכוס קופ קרה ולקשט בטוויסט לימון על שפת הכוס.

ולסיום - הבלחה נוסטלגית. בשיטוטנו באחת מחנויות האלכוהול המובילות, נתקלנו בבקבוק ייחודי שגרם לנו לעצור ליד המדף בהתפעלות. זה היה ליקר "סברה" הוותיק, ליקר השוקולד־תפוז הישראלי הכה אהוב, שפותח בשנות ה־06. בימים ההם הוא היה הליקר הנמכר ביותר בישראל, וכל מי שעבר בנתב"ג לקח איתו למטוס בקבוק או שניים מהדיוטי־פרי כמתנה ישראלית לקרובים או לקולגות שבנכר. היו אפילו שנים שבהן כל נוסע באל על זכה לקבל כוסית ממנו! צורת הבקבוק האייקונית עדיין בולטת בייחודיותה על המדף, והיא שאובה מבקבוק פיניקי בן למעלה 2,000־מ שנה המוצג במוזיאון ת"א.

בשנים האחרונות הוא קצת נשכח מליבם של צרכני האלכוהול, אבל להפתעתנו הוא עדיין קיים ואפילו עושה מיני־קאמבק כדיז'סטיף מתוק לקינוח. לא יכולנו שלא לקחת בקבוק, וכשטעמנו - התאהבנו מחדש. טעם נוסטלגי של שוקולד קרמי מתובל בנגיעת תפוז מענגת. איזה כיף! מוצר נוסף בסדרה שייצורו הופסק בינתיים ואנחנו עוד מתגעגעים אליו, הוא הגראנד סברה, שהיה בעצם ברנדי ,777 שהושרו בו תפוזוני קומקוואט וניסה לתת פייט לגראן־מרנייה המפורסם. אולי עוד יחזירו אותו...  (100 שקלים, 700 מ"ל)