ארוחות ילדים - כאב בטן להורים

קשה להיות הורה בישראל. העלויות של כל דבר, ממזון וצעצועים ועד ריהוט וביגוד, יקר מאוד, החשש ממצב של מלחמה מעורר בך תחושות שלא ידעת שקיימות בך – וגם התשלומים למסגרות החינוכיות מרקיעים לשחקים, כמעט כבר מרגע הלידה.

כאילו זה לא מתסכל מספיק, גם החופשים מאותן מסגרות אינם קלים – בין היתר כי ההורים צריכים "לשבור את הראש" בחיפוש אחר תעסוקה לילדיהם לאורך תקופה ארוכה, לא משנה בני כמה אותם ילדים. קייטנות, הצגות, שלל אטרקציות – המבחר גדול, ובין פעילות אחת לשנייה צריך גם לאכול, שזה גם מייקר את כל העסק. מאוד. ככה בכל יום מחדש.

מניסיון עם בני הקטן, דור בן השנתיים ו-8 חודשים, ארוחות ילדים הן, בדרך כלל לפחות, לא משתלמות. כן, הן לרוב זולות יותר ממנות או מארוחות של מבוגרים, אבל לקבל שלושה שניצלונים קטנים (שנראו כמו שניצל תעשייתי לכל דבר, וממש לא כמו משהו שהוכן במקום), מעט מאוד צ'יפס (גם בשביל ילד בגילו), חצי מלפפון פרוס וכוס מיץ קטנה ב-48 שקלים, כפי שקרה לי לא מזמן ברשת המבורגרים ידועה, זה מתסכל, בעיקר כי זה הרגיש כמו מנה שאפשר לשים תמונה שלה במילון תחת המונח "נשנוש".

המנות לא מצדיקות את עצמן גם כשחושבים על כך שאלה מנות קטנות משמעותית מהמנות של המבוגרים, וחומרי הגלם שלהן פחות טובים. ה-Value For Money בארוחות ילדים פשוט לא שווה את זה, אבל להורים אין הרבה ברירות, ולכן ישלמו עליהן בלב כואב.

אבל כמובן שלא רק הילד אכל, אלא גם אשתי ואני. כל אחד מאיתנו הזמין המבורגר בגודל בינוני ב-59 שקלים ובקבוק שתייה קלה ב-13 שקלים, וחלקנו ביחד צ'יפס גדול בשווי 24 שקלים – והופ, הנה הגענו לארוחה משפחתית שעלתה לנו 216 שקלים. אל הסכום המאוד גבוה הזה, אגב, מתווסף גם עלות הכניסה לג'ימבורי שאליו הלכנו, שעמדה על 38 שקלים (וזו עוד פעילות זולה יחסית), והנה לכם בילוי משפחתי ממוצע שעלה לא פחות מ-254 שקלים. דמיינו את הסכומים הדומים שהורים מוציאים כך בכל יום, בטח ובטח במקרים של משפחות מרובות ילדים, ומדובר בסכומים מטורפים.

כשאני מזמין ארוחת ילדים במסעדה, בין אם מדובר ברשת גדולה או במסעדה עצמאית קטנה, אני רוצה לדעת שהילד שלי עומד לקבל ארוחה שתשביע אותו, ושגם לא תרגיש לי כאילו ניסו "לעקוץ" אותי.

הרי בואו נודה, הורים במסעדות הם לקוחות שבויים: הם יזמינו לעצמם מנה מסוימת, והילדים, לפחות עד גיל מסוים, בדרך כלל ייקחו מנה קטנה יותר. זו תהיה קטנה יותר מהמנה של "הגדולים", אבל במקרים רבים היא לא תשביע אפילו ילדים קטנים, ממש כמו הבן שלי (וגם לא ילדים אחרים, בני גילו ואף יותר). אם אותה מנת שניצלונים לא השביעה ילד בן פחות משלוש, אני לא רוצה לתאר כמה היא לא תזיז לילדים גדולים ממנו בהרבה.

אז נכון, אני יכול להביא איתי אוכל מהבית (אני עושה את זה) או לחכות להגיע הביתה כדי לאכול בו ארוחה כמו שצריך (גם את זה אני עושה), אבל לפעמים רוצים להתפנק, ולפעמים הילד ממש רעב ורוצה לאכול באותו הרגע, ויהי מה. לא על זה התלונה. התלונה היא על התמורה הנמוכה שהילדים מקבלים עבור מחיר שהוא, באופן יחסי, מופקע.

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), המספר הממוצע של ילדים עד גיל 17 למשפחה עם ילדים בגיל זה עמד בשנת 2019 על 2.43. יחד עם זוג הורים, ואם תרשו לי לעגל את מספר הילדים לשלושה, מדובר בחמש נפשות, בממוצע. כלומר, רק על ארוחות ילדים במחיר ממוצע של 50 שקלים, תוציא המשפחה 150 שקלים – ושלא נדבר על מחירי הארוחות של ההורים, או על כך שמדובר בהוצאה כמעט יומיומית במשך החודשיים של החופש הגדול, שכבר יותר מחצי ממנו נמצא מאחורינו. בפועל, כזכור, חופשות חגי תשרי מאריכות את התקופה הזו.

יוקר המחייה בארץ הוא גם ככה גבוה, כך שהשילוב בין ארוחות לבילויים מגיע לממדים די עצומים - וגם כך חיים בישראל משפחות רבות שלצערי הרב אינן יכולות להרשות לעצמן את הפינוקים האלה. אינני מיליונר ואני גם לא מתקרב לרף העוני, אבל גם אני לא רוצה להוציא בכל יום הון רק כדי להעביר את הזמן, אז לפחות שהתמורה על האוכל תהיה מוצדקת.

העובדה שההורים הם לקוחות שבויים לא אמורה להביא לכך שבעלי מסעדות, גדולות וקטנות כאחד, יהיו חמדנים וירשו לעצמם לתמחר את הארוחות האלה כאוות נפשם. כן, זה שוק חופשי וכו', אבל בשורה התחתונה, לפחות שההון שאנו מוציאים יהיה מוצדק. הרי אם כבר דופקים אותנו במחירים, לפחות שנרגיש שזה שווה את זה.