מהפכת הכשרות של שר הדתות – האמנם כהנא צדק?

בימים אלה התבשרנו על "מהפכת כשרות" מבית מדרשה של הממשלה החדשה. שר הדתות ממפלגת "ימינה", מתן כהנא, נתמך ברוח גבית של יתר מפלגות הקואליציה, יצא בהצהרה לפיה בכוונתו לפתוח את שוק הכשרות לתחרות, ולבטל את המונופול שיש כיום לרבנות בתחום.

מבט קצת יותר מעמיק אל מעבר לכותרות מלמד, שגופי כשרות פרטיים פועלים בישראל מזה שנים. גופים אלה נחלקים לשניים, הראשון – בד"צים פרטיים למיניהם, אשר נותנים כשרות לצד הרבנות ולא במקומה (כאשר קהל היעד העיקרי של אותם גופים הוא הציבור החרדי, החרדי לאומי, וחלק מהציבור הדתי); והשני – גופי כשרות פרטיים שפועלים במקום הרבנות הראשית. החלוץ בהם היה מוסד ה"השגחה פרטית" שנולד בירושלים והפך ברבות הימים ל"צהר", אך קיימים גופים נוספים מאותו סוג שפועלים בצללים (דוגמת בד"צ "משמרת הקודש" ו"שמן המשחה").

אלא שגם בין גופים אלה יש לערוך אבחנה: בעוד שכשרות כמו צהר נהנית אט אט מאחיזה רחבה יותר בציבור הדתי, ואפילו בחלקים מן הציבור החרדי, הרי שיתר גופי הכשרות הפרטיים מסוג זה נתפסים כיותר "קיקיוניים" ולא זוכים לתהודה בקרב הציבור, בוודאי לא זה המיינסטרימי.

הטעם לכך פשוט, שכן בהתייחס להשגחת צהר, הגם שעל פי פסיקת בג"צ היא אינה רשאית להציג את עצמה ככשרות (ולעשות שימוש בשורש כ.ש.ר, ומכאן שמה כ"השגחה"), הרי שמדובר בגוף וותיק וידוע בציבור הרחב, שבראשו עומדים רבנים אורתודוקסיים בעלי שיעור קומה, שמקובלים על חלקים לא מבוטלים במגזר.

בהיבט זה, הרפורמה תעשה חסד עם גוף כמו "צהר", כאשר זה יהיה רשאי להתקרא "כשרות" רשמית ככל הכשרויות, וצפוי כי חלקים גדולים יותר בציבור יבלעו את הצפרדע (הכשרה), באופן בו השגחת – ואולי בקרוב כשרות – צהר תקנה אחיזה רחבה יותר, בטח בקרב הקהל הדתי הלאומי, אשר חלקים בו ראו בכשרות זו פגיעה בממלכתיות של המדינה.

חשוב להבין שלא מדובר בעניין שולי, שנוגע לאי אלו עבדקנים במאה שערים, בני ברק וסביבותיהן. על פי מחקרים שונים בנושא, של הלמ"ס ושל גופי מחקר נוספים, רוב אזרחי ישראל היהודים שומרים כשרות ברמה כזו או אחרת, בעיקר בביתם פנימה. בין אם בגין אמונתם, בין אם בגין אילוצים שונים (דוגמת קרובי משפחה ששומרים כשרות וכדו'), ולכן חשוב לגבש בסיס הסכמה רחב ביותר מחד גיסא, אך לשמור על הסטטוס קוו מאידך גיסא.

מכל מקום, לכל הפחות לפי ההצהרות עד כה, נראה כי אין המדובר במהפך או בשינוי דרמטי (חרף הטרמינולוגיה הקשה בה נוקטים פוליטיקאים שונים), אלא מדובר ברפורמה אורתודוקסית, שאין בצידה כל כוונה לאפשר מתן כשרויות רפורמיות וכדו'. ואכן, על פני הדברים, קיימת בתכנית החדשה מערכת של איזונים ובלמים, כאשר התכנית לא מתכוונת לדחוק את רגליה של הרבנות, אלא להסדיר את תפקידה כמעין רגולטור על אשר תפקידו יהיה לפקח על גופי הכשרות הפרטיים, ולוודא שהם עומדים בסטנדרטים הכשרותיים עליהם הצהירו.

מה שעלול לעמוד בעוכריה של הרפורמה, הוא דווקא תמיכתו של שר האוצר ליברמן בה. תמיכה שלא מעטים בציבור הדתי, ורבים מאד בציבור החרדי, רואים בה כמתריסה וככזו שנועדה לתקוע אצבע בעין. הניסיון מלמד, שכאשר מהלכים מסוג זה נעשים בגישה דווקנית ולעומתית, הרי שגישה זו גורמת דווקא לתנועת נגד. ניתן היה לראות זאת בצורה מובהקת בנושא גיוס החרדים לצה"ל: בשנים 2010-2009 היה הגיוס במסגרת תוכניות שח"ר המותאמות לציבור החרדי בשיא של כל הזמנים, אלא שאז הגיע יאיר לפיד ("ליברמן" דאז) וניסה יזום מהלכים של גיוס חרדים בכפיה. מהלכים אלה עוררו את זעמו של הציבור החרדי וגרמו לירידה דרמטית בנתוני הגיוס לאותם מסלולים.

אז ימים יגידו האם (השר) כהנא צדק, והאם מדובר ברפורמה שתעשה חסד עם הענף. אבל מה שניתן לומר כבר עתה בוודאות הוא, ש"עזרתו" של השר ליברמן למהלך מסבה לו יותר נזק מתועלת, וכי מדובר במהלך שצריך להיעשות ככל האפשר בהסכמה ובהידברות, ולא באופן שרירותי ולעומתי שנועד לכאורה ליצור כותרות, ולא בהכרח להרבות כשרות בישראל.

עו"ד יוסי אטינגר - מייסד 'דתילישס' - קהילת הפנאי והקולינריה הכשרה הגדולה בישראל