מאחורי האקזיט הענק של קפה גן סיפור: "לא יכולתי להיכשל עוד פעם"

ברנרדו בלחוביץ' יודע איך זה להקים אימפריה עסקית, אבל גם איך לאבד כמעט הכול. מי שעמד מאחורי רשת "פיצה מטר", שהפכה לאחד המותגים המוכרים בענף המסעדנות בישראל, ראה אותה קורסת והותיר מאחור חובות של מיליוני שקלים, בהם שני מיליון שקל באופן אישי.

במשך שנים הוא ניסה להתרחק מעולם המזון, שלח מאות קורות חיים ונדחה פעם אחר פעם. היום, שבע שנים אחרי אותה התרסקות, הוא נמצא במקום אחר לגמרי, רשת בתי הקפה "קפה גן סיפור" שהקים עומדת במרכזה של עסקת ענק לפי שווי מוערך של 150 מיליון שקל.

בריאיון שהעניק לרועי כץ בתוכנית "מחלקה ראשונה" בערוץ הכלכלה, בלחוביץ' חוזר אל התקופה שבה איבד את העסק שבנה ואת הביטחון העצמי שלו, מספר כיצד הצליח להתחיל מחדש, ומדבר על המציאות המורכבת של ענף המסעדנות בישראל. בין היתר הוא מסביר מדוע הוא מסרב לעבוד עם וולט, חושף את המקום שתופסת נומרולוגיה קבליסטית בהחלטות העסקיות שלו, ומודה שגם אחרי ההצלחה הנוכחית יש פרק אחד בחייו שהוא עדיין חייב לסגור.

הצלקת שלא נעלמה

בשנות ה-2000 הייתה "פיצה מטר" אחד מסיפורי ההצלחה הבולטים בענף המזון בישראל. הרשת הפכה למותג מוכר, ובלחוביץ' היה מזוהה עם הצמיחה שלה. אלא שמאחורי ההצלחה המסחרית הסתתרה בסופו של דבר קריסה כלכלית קשה. "ביום שאתה מגלה שזה מאחוריך, זה שברון לב", הוא מספר. "באופן אישי נשארתי עם חוב של שני מיליון שקל, והחברה עצמה הייתה חייבת בין 7 ל-8 מיליון שקל".

הנפילה לא הייתה רק כלכלית. בלחוביץ' מתאר תקופה שבה התקשה לראות כיצד הוא ממשיך הלאה. הוא ניסה להתרחק מענף המזון, שלח מאות קורות חיים וחיפש עבודה בתחומים אחרים, אך שוב ושוב נתקל בדחייה. "באופן אישי, האורות כבים, הביטחון העצמי מת. נגמרו לי הדמעות", הוא אומר. "כמו שחקן כדורגל, זוכרים לך את המשחק האחרון".

"היה לי כדור אחד בקנה": הדרך להקמת קפה גן סיפור

אחרי שבע שנים שבהן ניסה להשתקם ולמצוא כיוון מקצועי חדש, הגיעה הזדמנות בדמות מכרז להפעלת בית קפה בפארק בחולון. הפעם, בלחוביץ' ידע שאין לו אפשרות לטעות נוספת. "היה לי כדור אחד בקנה. לא יכולתי להיכשל עוד פעם, לא כלכלית ולא נפשית", הוא מספר.

גם בבית לא מיהרו להתלהב מהרעיון. אחרי מה שעברה המשפחה בעקבות קריסת פיצה מטר, אשתו התקשתה לתת אור ירוק להרפתקה עסקית נוספת. אלא שהפעם התשובה הייתה חיובית. "אחרי שבע שנים מאז שפשטתי רגל, אשתי אמרה לי בפעם הראשונה כן. ברגע שהיא אמרה כן, זו הייתה רכבת שיצאה מהתחנה".

את הרעיון לרשת החדשה הוא החל לבנות עוד לפני שהעסק הפך למציאות. "במשך חודשים ישבתי בלילות. הייתי שכיר ביום, ובלילות הייתי מפנטז. בניתי את הקונספט, את התפריט, איך המקום ייראה ואת ה-DNA שלו".

90 שקלים לשעה ועדיין אין מי שישטוף כלים

לצד סיפורו האישי, בלחוביץ' מתייחס גם למציאות המורכבת של ענף המסעדנות בישראל. אחד האתגרים המרכזיים, לדבריו, הוא המחסור בכוח אדם. שכרם של שוטפי כלים יכול להגיע ל-80-90 שקל ברוטו לשעה, ובכל זאת קשה למצוא עובדים שמוכנים לבצע את העבודה. רשת "גן סיפור" מעסיקה כיום כ-850 עובדים, ולפי התכנון צפויה להגיע לכ-1,000 עובדים עד סוף 2027.

הוא מותח ביקורת גם על התנהלות המדינה בכל הנוגע למכסות עובדים זרים ולפתרונות לענף. "אנחנו לא מבקשים כסף מהמדינה, אנחנו מבקשים אופק. קצת פינג-פונג, קצת סיעור מוחות. זה לא קורה", הוא אומר.

למחסור בעובדים מצטרפת גם ההתייקרות של חומרי הגלם. בלחוביץ' מתאר את 2026 כשנה קשה לענף, שבה עלויות המוצרים מאלצות מסעדות ובתי קפה לבצע התאמות בתפריטים. אחת הדוגמאות שהוא מביא היא הבורטה, שהוצאה מהתפריט משום שלא ניתן היה להציע אותה במחיר נגיש ללקוחות.

21 שנה בלי תל אביב

אחת הצלקות שהותירה בו קריסת פיצה מטר הייתה הקשר שלו לתל אביב. במשך 21 שנה נמנע בלחוביץ' מלעשות עסקים בעיר, שבה הכישלון של הרשת הותיר בו חותם עמוק. "אני פוחד מתל אביב כי הכישלון שלי הדהד בתל אביב", הוא מודה. "הייתה הצלחה מסחרית נהדרת, הנקודות שלי היו מדהימות, אבל הצלקת שלי הייתה שם. תל אביב הפחידה אותי".

בשנים האחרונות הוא חזר לפעול בעיר, בין היתר עם סניף של "גן סיפור" באזור גני יהושע. לדבריו, הבחירה במיקום לא נשענת רק על שיקולים כלכליים, אלא גם על חיבור רגשי למקום ולפארק.

אלא שגם ההצלחה של "גן סיפור" והעסקה הגדולה לא סגרו מבחינתו את הסיפור שהתחיל בפיצה מטר. כשנשאל בריאיון אם יחזור יום אחד לרשת שהקים, בלחוביץ' לא פוסל את האפשרות. "פיצה מטר זה קלוז'ר שאני חייב לעשות. זה באג שמפריע לי, משפיע עליי ומנחה אותי. אני אעשה את זה. אני חייב לסגור מעגל עם זה".

הוא מדמה את התחושה לכתם שלא מצליחים להסיר: "זה כמו כתם בחולצה לא משנה איזו חולצה תלבש, הכתם הזה כל הזמן יטריד אותך". ואולי דווקא אחרי העסקה הגדולה והדרך הארוכה שעבר, החלום האחרון שלו נשמע מפתיע במיוחד: "אני אעשה את זה. זו תהיה הפנסיה שלי".