"נכנסו לי ישר ללב": רחל מאופקים במיזם חדש ומרגש

בפיצרייה המקומית, "סולו פיצה פאי", הפיצה היא ממש לא רק אוכל, היא כלי לשינוי חיים. המקום, שמופעל על ידי קבוצת "שכולו טוב", מעסיק כ-20 בני נוער בגילי 16 עד 18 המתמודדים עם אתגרים אישיים ומורכבויות שרק התעצמו מאז אירועי 7 באוקטובר.

"המטרה היא ללוות את הנערים ולעזור להם לחזור למסלול בחיים בכלל", מסביר עודד, מנהל הפעילות המקומית. "דרך העבודה הם לומדים מה זה לעמוד בזמנים, מה זה אחריות ומה זה להצליח".

אל תוך עולם החוסן והעבודה הקשה של הילדים האלו, נכנסה השבוע רחל בסערה של חום ואהבה. תפסנו אותה לשיחה קצרה על המטבח, על הילדים ועל הלב שמוצא נחמה דווקא בתוך הכאב.

רחל, איך הגעת למיזם בפיצרייה?
"כשהתקשרו אליי בכלל לא חשבתי פעמיים. אמרתי להם מיד, מתי שאתם רוצים ובאיזו שעה שצריך, אני באה. לא צריך לשכנע אותי כשזה קשור לילדים שלנו".

ולא באת רק לביקור נימוסין, נכנסת איתם ישר למטבח כדי להכין את "הפיצה של רחל מאופקים".
"בטח! הכנו יחד כמה פיצות מיוחדות, עם טעמים שאני אוהבת במיוחד. עשינו את הפיצה החדשה שלנו."

מה יש על הפיצה?
"בצק טרי עם גבינת מוצרלה נמתחת, מטבוחה ביתית אמיתית, חציל מטוגן, ארטישוק, בצל סגול וקוביות בטטה מתוקות. הכל היה טעים, פשוט וואו. חבל על הזמן".

אדרי בפעולה

"היה לי כל כך כיף איתם שלא רציתי ללכת הביתה"

איך היה לך החיבור עם בני הנוער?
"הילדים האלה והצוות פשוט נכנסו לי ישר ללב. היה לי כל כך כיף איתם שלא רציתי ללכת הביתה בכלל. נתתי לכל ילד וילדה חיבוק חם מהנשמה. הם פשוט מקסימים, גיבורים אחד אחד".

"אני משתדלת להסתכל על הניסים שיש בחיים, אבל לא פשוט. היום קשה לי לשמוע 'הותר לפרסום'. כל הודעה כזאת שוברת את הלב. הרבה מהחיילים שנפלו הם אנשים שהכרתי או משפחות שאני מכירה. דווקא בגלל זה היה לי חשוב להגיע לכאן ולעשות משהו טוב."

את תמיד אומרת שלבישול ואוכל יש כוח מיוחד. איך את רואה את זה בפיצרייה?
"אוכל מרגיע. בן אדם רעב הוא בן אדם כעוס, קצר רוח, זה מה שחשבתי גם באותו הבוקר הנורא, שהמחבלים נכנסו אלי הביתה. כשיושבים יחד, פותחים שולחן ואוכלים משהו בבטן ובלב נרגע. אוכל מחבר בין אנשים, אוכל מביא שלום ונחמה, וזה בדיוק מה שהילדים האלה צריכים עכשיו, מסגרת ויציבות".

מה היית רוצה להגיד לציבור שקורא את הכתבה הזו?
"תבואו לטעום את הפיצה, היא באמת נהדרת, אבל בעיקר תבואו לפגוש את הילדים האלה. הם עובדים קשה, הם מוכשרים והם העתיד שלנו. המסר שלי לכולם הוא פשוט בואו נהיה מאוחדים, נפרגן אחד לשני ונעשה קצת יותר טוב. זה מה שכולנו צריכים עכשיו".

"המקום הזה הפך לבית השני שלנו"

כדי להבין את גודל השינוי שהמקום מחולל, מספיק להקשיב לנערים בני ה-16 שעובדים שם, ואותם פגשה רחל במטבח.

עבור א', שהתקדם לתפקיד אחראי משמרת: "בהתחלה למדתי לפתוח בצקים כי אני מחובר למטבח, אבל לא האמנתי שיתנו לי אחריות כזו, להיות אחראי על צוות של אנשים ולוודא שהכל מתפקד. המנהל עודד תומך בי בכל הבעיות בחיים, ומאז שהגעתי לכאן אני הרבה יותר סומך על עצמי".

נער אחר, ב', משתף בתחושות דומות של הגשמה: "עצם זה שאני עובד כאן, זו הגשמה בשבילי, לא האמנתי בכלל שאעבוד. המקום הזה נותן לי הרגשה של בית שני וחברים תומכים. למדתי לקחת אחריות על פס עבודה ולקבל את האחר, והיום אני הרבה יותר מרוכז במשימות שלי ואחראי למעשים שלי".

חזון חברתי ומקומי

ההתרגשות מהביקור מהדהדת גם בהנהלת המיזם הארצי. עופר כהן, מנכ"ל קבוצת שכולו טוב, מסביר: "סולו אופקים פועל כחלק ממודל מיתר תעסוקתי, ומעניק לבני נוער בסיכון מסגרת וכלים מעשיים להמשך הדרך בשיתוף משרד הרווחה ועיריית אופקים."

"המטרה שלנו היא להרחיב את היכולת של כל אדם לקבל הזדמנות שווה להשתלב בעולם העבודה ובחברה. החיבור עם רחל אדרי מוסיף לסניף ממד מקומי חשוב, רחל מביאה איתה מתכון שמחובר לעיר, לצד סיפור אישי שמייצג אומץ, נחישות ויכולת להמשיך קדימה גם אחרי מציאות מורכבת".