מודל מחשובי חדש שתואר לאחרונה זיהה דרכים מפתיעות, ואף מנוגדות לאינטואיציה, לצמצום בזבוז מזון בארוחות בוקר בבופה במלונות. לפי הדיווח, גישות אלגוריתמיות עשויות לשנות את הדרך שבה מתקבלות החלטות במסגרות הסעדה עתירות נפח, אם כי ההמלצות המדויקות של המודל טרם נחשפו.
בופה ארוחת בוקר מעודד לא פעם סועדים לקחת הרבה יותר מזון מכפי שהם באמת מסיימים. התוצאה היא בזבוז גבוה משמעותית לעומת מצב שבו אורחים מזמינים מנות בודדות.
לפי מחקר שמצוטט ב"אקונומיסט", מזון הנזרק בארוחת בוקר בסגנון אכול כפי יכולתך עשוי להגיע עד פי שניים מהכמות שנזרקת בשירות המבוסס על תפריט.
העודף הזה מייצר גם עלויות סביבתיות, כשמזון שלא נאכל נזרק לפח, וגם עלויות כלכליות, משום שהמטבח נדרש לייצר כמויות גדולות מראש כדי לשמור על מגשים מלאים לאורך כל שעות השירות.
מה האלגוריתם מנסה לפתור?
התוצאות החדשות מפנות זרקור אל מאחורי הקלעים של שירות ארוחת הבוקר, שם מתקבלות החלטות שמשפיעות על היקף הבזבוז עוד לפני שהצלחת הראשונה מתמלאת.
לפי הדיווח, המודל מדגיש כי אנליטיקה מתקדמת מסוגלת להציע פתרונות שסותרים את האינטואיציה האנושית, במיוחד בסביבות דינמיות כמו בופה, שבהן קשה לחזות מתי יגיע גל של אורחים ומה תהיה רמת הביקוש.
שפע מול יעילות
בתי מלון מתייחסים במשך שנים לבופה ארוחת הבוקר כסמל לנוחות, שפע ומגוון. אלא שהמחקרים מצביעים על כך שהפורמט הזה עלול לעודד בזבוז, כאשר העיניים של האורחים גדולות מהתיאבון.
לעומת זאת, שירות המבוסס על הזמנה לצלחת מגביל באופן טבעי את גודל המנות ודוחף את המטבח להכין רק את מה שהתבקש בפועל. בבופה, לעומת זאת, העמדות מתמלאות מראש מתוך ציפייה לשעות עומס, וההימור הזה לא תמיד מצליח.
העתיד של ארוחת הבוקר במלון?
ההבטחה של המודל המחשובי היא לבחון תצורות עבודה והחלטות תפעוליות שעשויות להיראות לא מעשיות במבט ראשון, אך להתגלות כיעילות במיוחד כשהנתונים נבחנים לעומק.
בארוחות בוקר, שבהן חלון השירות קצר והציפייה לשפע גבוהה, מנהלים נאלצים לאזן בין תורים זורמים, מגשים מלאים ושביעות רצון האורחים. לפי החוקרים, כלים חישוביים עשויים לעזור לנווט בין כל הלחצים הללו בדרכים שאינטואיציה אנושית לבדה עלולה להחמיץ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו