נרי אבנרי, ממקימי אחת הרשתות הקולינריות הצבעוניות והמשפיעות בישראל, הלך לעולמו בגיל 71 לאחר מאבק ממושך במחלת הטרשת הנפוצה. יום לפני מותו פרסם פוסט קצר בפייסבוק בו התנצל על כך שאינו מסוגל לענות לטלפונים בשל מצבו הרפואי - פוסט שנגע בלבבות רבים וזכה לתגובות של חיבה ותמיכה מצד חברים ומכרים.
אבנרי היה האיש שהקים בשנת 1983 את סניף "נרגילה" הראשון בפינת הרחובות בן יהודה וז’בוטינסקי בתל אביב. אמו, שושנה סעדה, שימשה כטבחית הבית, והוא עצמו ניהל ביד חזקה ובחזון שהפך עד מהרה להצלחה מסחררת. לצד אמו עמדה גם בת זוגו באותה תקופה, זיוה טוויל, שהמציאה את מנת ה"זיווה" - מאפה בצק עלים במילוי גבינה צהובה, שהפך לאייקון של המטבח המקומי ולמנה המזוהה ביותר עם הרשת.
הצלחת המקום לא נבעה רק מהאוכל, אלא גם מהאווירה. אבנרי ידע להפוך את "נרגילה" ליותר ממסעדה – לסלון חברתי שבו נפגשו צעירים, אמנים ואנשי תקשורת, שוחחו על פוליטיקה ותרבות, ולעיתים גם נחשפו לתפריטים פרובוקטיביים שהכילו הומור, סיפורי זימה ותמונות מפתיעות.
בתוך שנים ספורות הפכה "נרגילה" לרשת גדולה עם 22 סניפים ברחבי הארץ – מתל אביב ועד חיפה, באר שבע וירושלים. אבנרי נחשב לאישיות כריזמטית שידע למשוך אליו אנשים, להלהיב אותם באנרגיות שלו ולהעניק למסעדותיו צביון תרבותי לא פחות מקולינרי.
אבל מאחורי ההצלחה הסתתרו גם סדקים. בשנות ה-90 החלו לצוף קשיים כלכליים, ואבנרי, שהתרחק מניהול יומיומי, מצא את עצמו מאבד שליטה. הרשת נמכרה לבעלי הון שונים, עד שב-2002 הועברה לידי שמעון דהאן תמורת סכום סמלי של 101 שקלים בלבד. מאותו רגע החלה ההתרסקות. ניסיון קאמבק שביצע עשור לאחר מכן, עם פתיחת סניף חדש ברחוב קרליבך בתל אביב, לא צלח – והמקום נסגר במהרה.
במקביל לנפילה העסקית הידרדר גם מצבו הבריאותי. הטרשת הנפוצה איתה נאבק אילצה אותו להשתמש במקל הליכה ובהמשך בכיסא גלגלים. בראיונות מאוחרים דיבר בגלוי על תחושות הדיכאון, על ההחמצות, ועל טעויות הניהול שהובילו לקריסת החלום שיצר במו ידיו. עם זאת, הוא לא ויתר על העשייה - ועבד שנים כמנהל ייצור במפעל לכלי נגינה, כשהוא מנסה לשמור על רוח יצירתית למרות הקשיים.
נרי אבנרי היה מסעדן פורץ דרך, יזם חד-פעמי ואיש של אנשים. הוא הצליח להכניס את המטבח התימני-עממי למרכז הבמה, עטף אותו באווירה צעירה ותוססת, והפך את "נרגילה" למקום שלא היה רק מסעדה - אלא תופעה. לצד נפילות כואבות ומחלה קשה, הוא השאיר אחריו מורשת של טעם, תרבות וחום אנושי, שייזכרו עוד שנים ארוכות. יהי זכרו ברוך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו