בים הטרנדים התל-אביביים: הבר הזה מצליח להחיות מטבח נוסטלגי

תל אביב מלאה עד אפס מקום במקומות בילוי עדכניים. ברי יין, מרקחות קוקטליים, פאבים איריים ואפילו איזאקיה יפנית אפשר למצוא בעיר העברית הראשונה.

בתוך המבחר הנוצץ והמבלבל הזה, קצת נשכחים לפעמים הטעמים והאווירה שאפיינו את הברים של תל אביב בעשורים קודמים, כשעדיין ריחף באוויר זכר המטבחים השונים מהם הגיעו מייסדיה - מזרח אירופה, הבלקן וארצות המזרח התיכון. רוב החמארות הוותיקות נעלמו מהנוף, והברים - שעוד שומרים משהו מהעידן הרחוק הזה - הולכים ומתמעטים.

שישקו היא בדיוק אחד המקומות האלה. היא עוד נושאת את הלפיד ומזכירה בהרבה מובנים את הברים הישנים של תל אביב. הבר השכונתי הזה חזר לאחרונה למקורות שלו, לרחוב הכובשים, אחרי 14 שנים בהם פעל באמצע אחד מאזורי הבילויים הכי פעילים של העיר - מתחם הר סיני, בין רחוב נחלת בנימין לרחוב אלנבי. בשישקו יש אווירה אינטימית וביתית שמאפשרת לבוא לשתות בבגדי בית ועדיין להרגיש בנוח ובמקום.

התפריט, בהובלת השף דורון לוי, פוזל בכבדות לצד הבלקני – מזרח אירופי – אשכנזי ומציג מנות שנעלמו מזמן מהמטבחים של רוב מקומות הבילוי בעיר. החלטנו להתמקד בשתיית בירה. מזאטים כליווי נראו כמו החלטה הגיונית כי מחלקת המזאטים של שישקו כוללת הרבה מנות קטנות שמתאימות היטב לכוס בירה בערב חם של קיץ. 

הזמנו "חלה של שבת", חלה שלמה קטנה (13 ש"ח) שהייתה טרייה וטעימה אך יש לציין שהיא הגיעה קרה ודרשה חימום.

הכבד הקצוץ (35 ש"ח) הצליח להזכיר ארוחות חג בילדות, והאיקרה של עמוס (36 ש"ח) - מנה מופלאה של ביצי דגים ומיונז מהמטבח המזרח אירופאי, התאימה באופן מושלם לחלה ולבירה הקרה.

מעבר למאזטים, התפריט בשישקו לא מחולק לפי מנות ביניים ועיקריות, אלא לפי הקטגוריה ממנה מגיעה המנה: "מהצומח", "מהים" ו"בשר". עשינו מאמץ כנה לדגום כל אחת מהקטגוריות. מהצומח בחרנו לקחת לבבות ארטישוק צלויים (52 ש"ח). הם הגיעו עם סלסה ורדה (סלסה ירוקה מעשבים) ולאבנה. הסלסה הייתה מדויקת מבחינת טעמים, אבל הלבבות עצמם היו מלוחים מדי ויצרו מנה לא מאוזנת. לקחנו גם לביבות פארסה (53 ש"ח) שהגיעו עם צזיקי. הצזיקי החמצמץ נטרל מעט מהשמנוניות של הלביבות, שהיו נהדרות והזכירו טעמים שמוכרים בכל בית ים תיכוני.

מהחלק הימי של התפריט בחרנו לקחת צלחת דגים כבושים (72 ש"ח), שהייתה נדיבה וכללה שלושה סוגי דגים עתירי טעם. למרות הגיעו עם המנה טוסטונים, לא התאפקנו וניגבנו את הסוף שלה עם שאריות החלה.

מהחלק הבשרי של התפריט הזמנו קורנדביף חם (68 ש"ח). הקורנביף הגיע על פרוסות חלה קלויה. רצועות הבשר היו נדיבות ונדפו טעם מעושן ומרקם מעט קראנצ'י. הטעם הזכיר כמה כריכים בשריים מובחרים שאכלנו במקומות שונים בעולם וזאת הייתה מנה מצוינת. 

הרושם הכללי שמשאירה ארוחה בשישקו היא של מקום שלא בדיוק מתכתב עם הטרנדים האחרונים של תל אביב. בלי הרבה שטיקים ונצנצים הוא ממשיך לעשות את מה שהוא עושה כבר עשור וחצי. בחלק מהדברים זה עובד מצוין, באחרים אולי קצת פחות. דבר אחד בטוח, הדברים ששיקו עושה כי טוב הם בדיוק אותן מנות נוסטלגיות שנעשה יותר ויותר קשה למצוא בעולם של ברי שף עם מנות "פיין דיינינג". בזה יש לו מעט מאוד תחרות.

הכובשים 48, תל אביב

ראשון עד חמישי החל משעה 16:00, שישי ושבת החל משעה 12:00

בראשון עד חמישי, 16:00-19:00, 30% הנחה על כל התפריט