המונח "אקלקטי" מוכר בעיקר בעולמות העיצוב והארכיטקטורה, ומעיד בדרך כלל על התנערות מכל תכתיב והיעדר מחויבות לסגנון מסוים. בתל-אביב, אגב, ניצבים כמה בניינים אקלקטיים מפוארים. בעולם הגסטרונומי, המורכב ברובו מנישות של התמחויות אתניות וספציפיות מאוד, הוא קצת פחות נפוץ, ומעטות המסעדות שניתן להגדירן כאקלקטיות - זאת אומרת, ככאלה המג'נגלות בחופשיות בין מטבחי העולם, כשהתפריט שלהן הוא מעין קטלוג של תרבויות, ואפשר למצוא בו מנות מכל קצוות תבל.
מסעדת יסמין בעיספיא היא מסעדה כזאת, ונדמה שבתפריט שלה אפשר למצוא משהו מכל מטבח.
חלק נרחב בו מוקדש למעדני המטבח הדרוזי כפי שאפשר לצפות מהיישוב שאנחנו נמצאים בו, מטבח הקרוב מאוד למטבח הערבי. מוצאם של תושבי הכפרים דאליית אל כרמל ועיספיא בלבנון, וחומרי הגלם דומים מאוד לנהוגים במטבח זה: פריקי (חיטה שבורה) שעברה טחינה ובישול ארוך, זיתים בכבישה עצמית, עשבי בר פראיים הגדלים בשפע בשדות ואפילו בחצרות הבתים, בשר עגל וטלה, שמן זית איכותי מאוד עם ארומה נפלאה, טחינה, ירקות ופירות אורגניים ללא ריסוס, דבש טבעי וגבינות מחלב עזים - חומרים פשוטים, לכאורה, מפני שבשימוש נכון בהם, התוצאות נפלאות.
עוד קטגוריות בתפריט: ארוחות בוקר, סלטים, מוקפצים אסיאתיים, פסטות, דגים, מנות בשר עיקריות, בגטים וטוסטים, ארוחות ילדים, עם פיצות וכדומה ושלל קינוחים.
המקום עצמו נאה ומרווח מאוד, השולחנות מופרדים זה מזה באמצעות צמחייה וישנם גם תאים פרטים רבים המאפשרים פרטיות. על השירות מופקדים כאן אנשים צעירים מאוד, כנראה מבני המקום, שאין קץ לאדיבותם.
בכלל, לפעמים נדמה שככל שמסעדה מתרחקת מאזור המרכז, ניכרים בה שלושה תהליכים: המלצרים נעשים נחמדים יותר, המנות גדלות והמחירים יורדים.
כדי לזרום עם סגנונה של המסעדה, הזמנו מנות מכל חלקי התפריט. מהחלק האסייתי - נודלס עם פיסות דג (74 ₪). מהחלק המזרחי, סלט פיצוחים (52 ₪) ומהחלק הדרוזי מעין פלטה של סלטים ומנות ראשונות (95 ₪) שכללה סלט במיה, סלט חצילים, עלי גפן ממולאים ועלי כרוב ממולאים באורז, שהוגשו עם פוקצ'ה חמימה שניכר בה שהרגע יצאה מהטאבון.
[כל המנות שהגיעו היו גדולות מאוד, כאילו לא היו מנות אישיות, אלא כאלה שנועדו לחלוקה בין שלושה או אפילו ארבעה אנשים. הנודלס הוגשו בקערה גדולה, עם שפע של פיסות דג טעימות להפליא, וירקות מכל הסוגים. התוצאה הכללית הייתה גדושה וסבלה מרוטב שהיה מתקתק ודומיננטי מדי לטעמי, אבל זה רק עניין של טעם והעדפות. מלבדן - אין להכחיש שהמנה הייתה מספקת ונדיבה באופן כמעט מופרז.
גם סלט הפיצוחים שהוגש יחד אתה והושתת על ירקות ירוקים שנקצצו היטב ושפע של פיצוחים, היה עצום בגודלו.
הפלטה הדרוזית שהוגשה הייתה יכולה להיחשב לארוחה בפני עצמה, למשל עבור שני סועדים צמחונים. שני הסלטים המבושלים, הבמיה והחצילים, היו נחמדים וחמימים, אבל דומים מדי זה לזה, בעיקר בשל השתלטות של רוטב עגבניות שגנב את ההצגה. במיה וחצילים הם ירקות שטעמם עדין מאוד, כמעט חמקמק, וקל מאוד להחמיץ אותו בבישול אגרסיבי מדי או ברטבים שתלטניים. לעומתם, עלי הגפן ועלי הכרוב הממולאים היו קטנים ועדינים מאוד, והוגשו כשהם טבולים ועטופים בניחוחו של שמן זית משובח.
בשל גודלן של המנות שהוגשו עד כה, חששנו להזמין שתי מנות עיקריות, והסתפקנו באחת מאגף הבשרים – פילה עגל (130 ₪) שהוגש עם ירקות בגריל. גם כאן, המנה כללה שלושה נתחים שנצרבו במדויק על הגריל. היו שם לפחות 300 גרם של בשר איכותי ורך, שנזקק לתוספות תיבול קלות, בעיקר מלח ופלפל שחור, כדי להדגיש את טעמיו. הוא הוגש עם רטבי צ'ימיצ'ורי ופטריות שהתאימו לו מאוד. לצדו הוגשו כמה ירקות שספגו מכת חום על הגריל, כמו קישוא ועגבניות שרי, ולהפתעתי בלי שום תוספת פחמימתית מתבקשת כמו תפודים או צ'יפס.
לסיום, כבר לצד הקפה, ניגשנו אל ויטרינת הקינוחים הנאה ובחרנו שניים: רד וולווט - קרם וניל עשיר עם ריבת פירות יער וקרם ברולה של פיסטוק. שניהם אכזבו קשות. ראשית, ניכר בהם ששהו זמן רב מדי במקרר: קרם הווניל היה קמחי ומפורר והריבה עייפה. קרם הפיסטוק היה ירוק מאוד ואף התהדר בקרום החרוך שממנו נגזר שמו של הקינוח הצרפתי המפורסם הזה, אבל מרקמו היה גרגרי וטעמו תפל.
ארוחה כזאת לשניים תעלה פה 480 ₪ כולל שירות. חובה לציין שיצאנו ממנה עם שקיות של אוכל ארוז שהספיק, למחרת, לעוד ארוחה ורבע.
קפה יסמין. רחוב א-זנבק, שכונת זוחלוק, עוספיא
שני עד שבת: 9:00-23:00, סגור בימי ראשון
