נלחמים בעזה, מייצרים יין נפלא בהרי יהודה - היקבים שכדאי שתכירו

"להיות בעזה, ואפילו תקופה ממושכת, זה החלק הקל", מחייך אלי בקוש, מפקח בניה וגם יינן, "החלק הקשה באמת הוא כשאתה יוצא לחופשה הביתה ואז צריך לחזור לשם. אתה משאיר מאחוריך בית מטולטל, ילדים נבוכים ואשה שצריכה להתמודד לבדה עם כל זה".

והוא יודע על מה הוא מדבר – הוא אמנם כבר חזר מעזה (אחרי ארבעה חודשים והיישר לתפקיד הרבש"צ ביישובו), אבל השכן שלו, יוסי צוובנר, יינן וכורם אף הוא, גויס חזרה לשם - שבועיים בלבד אחרי ששוחרר - כשהוא שוב נאלץ להשאיר מאחור את החיים ואת העסק לניהולה הבלעדי של ענת, אשתו.

שני שכנים דומים כל כך ושונים כל כך הם אלי ויוסי. שניהם מתגוררים בשדה בועז שבגוש עציון, שניהם עושים יין ומאותה חלקת כרם, שניהם משרתים במילואים למרות שכבר מזמן עברו את גיל השחרור, אבל האופי שלהם שונה, הרקע שלהם שונה – וכך גם היינות שלהם שונים.

צוובנר (52) הוא שף מדופלם וותיק שעשה קילומטראז' מקצועי ארוך הן כבעלים של מסעדות נחשבות (יחד עם קבוצת מחניודה למשל) והן כיועץ קולינרי. כיום מתמקד באירוח פרטי במרפסת שלו המשקיפה על העיר בית לחם, עם התמחות בבישול ארץ ישראלי, ובטיפוח הכרם שלו, 'כרם הקופיץ' שבגוש עציון.

הוא מייצר כ-5,500 בקבוקים מדי בציר מזנים ייחודיים - קריניאן, גרנאש, מורבדר, סירה, סמיון וסוביניון בלאן, ואשתו ענת משמשת כעזר כנגדו, גם בימים כתיקונם, על אחת כמה וכמה בימי מלחמה.

פגשנו אותה בבוקר חזרתו של יוסי לעזה והדאגה לשלומו ניכרה בפניה – "בנוסף ליוסי, גם שניים מהבנים שלנו משתתפים במלחמה ומשרתים ביחידות עילית, וזה אומר הכל". יחד עם האירוח, ענת היא דולה ומורה לריקוד – זוג מתנחלים לא דתיים ומאד לא טיפוסיים.

הרומנטיקן והמציאותית

האמת היא שכל היישוב שדה בועז הוא כזה, נון-קונפרמיסט. גם אלי ורבקה בקוש, הם לא 'הטייפקאסט המתנחלי' שעולה לכם בראש. כמו רבים מהתושבים שם, הם לא מנהלים אורח חיים דתי, אך הקשר שלהם לארץ ולמסורת חזק מאוד. שניהם נולדו בפריז - הוא עלה לארץ בינקותו, היא עלתה בגיל העשרה, אבל בעוד היא עם שתי הרגליים על הקרקע (מאבחנת דידקטית ומומחית בליקוי למידה), הוא נשאר רומנטיקן בעל חלומות, שלאט לאט גם מצליח להגשים אותם, הרבה בזכות ההכלה שלה.

"למרות שאני עירונית באופי, הסכמתי לעבור לכאן כשעוד לא היה פה כלום, כי מה לא עושים בשביל שלום בית?", הוא אומרת בחיוך. בשביעי באוקטובר נהרג בן דודה, ראובן שישפוטריש הי"ד, חבר כיתת הכוננות שלומית, שיצא להגן על יישוב פרי גן השכן. היא עדיין מתקשה לעכל.

וצריך לפנות הרבה מקום להכלה - שערו הארוך של אלי אסוף לאחור, אוסף האופנועים שלו (אחד מהם מוצב בסלון הבית), מתקרב בגודלו לאוסף היינות, ויש גם את השלמת מרכז המבקרים שהוא בונה במו ידיו בצמוד לבית תקועה מאז השביעי באוקטובר.

"אני חולם למרחקים ארוכים, אז המלחמה עכשיו היא לא פקטור מהותי, ובעזרת השם אני מקווה שאת הבציר הקרוב אעשה כבר כאן". גם השמות שהוא נתן ליינות שלו נמצאים בהלימה לרומנטיקניות של הבחור "החייט", "הנפח", "הנגר" ו-"הסנדלר". – "זו מחווה לאנשים פשוטים, בעלי מקצועות שכבר כמעט ולא קיימים היום, שבעמל כפיים הביאו לחם לביתם", הוא אומר.

יין מן הסלע

גם במזרח גוש עציון, ביישוב הצעיר "איבי הנחל", מצאנו שני מילואימניקים צעירים - יוני גלושטיין ואיתן לקס, שרק חזרו מהקרבות. יוני מחטיבה 55 המהוללת שלחמה בתוככי עזה, ואיתן, שריונר ששב מהחזית הצפונית - הישר לזמירת החורף של הכרם שלהם, שמשקיף על מדבר יהודה.

"למעלה מ-80% מהגברים ביישוב פה גויסו למילואים בשמחת תורה, והאמת שבהתחלה היה די מפחיד להישאר. אנחנו יישוב צעיר עם לא מעט ילדים קטנים", מספרות נטע גלושטיין ויסכה לקס, נשותיהם.

"בנוסף, בגלל הגובה של הכרם (כ-800 מטר מעל פני הים – ר.פ.) הבציר כאן מאוחר והיינו עוד באמצע תהליך הייצור. קראנו לאחד הגברים האחרונים שנשארו פה, בחור עם חוש טכני, והוא עזר לנו עם סחיטת הענבים.

גם אנחנו הנשים, למרות שלכל אחת מאיתנו קריירה משלה, נשאבנו לתוך עשיית היין כי פשוט לא היה מישהו אחר שיעשה את זה". אבל למרות הקשיים, גלושטיין לא נרתע – "ברור שלהיות בבית עם המשפחה ולעשות יין זה הרבה יותר נורמלי, נעים וכיף, אבל ברור שאם יקראו לי חזרה לסיים את העבודה בעזה – מחר בבוקר אני מתייצב".

את הכרם הם נטעו לפני כעשור, בזנים קברנה סוביניון, מרלו ופטי-ורדו, אך נאלצו לעקור חלק ניכר ממנו ולטעת מחדש, אחרי שהתברר שהשתילים נגועים בוירוס העלים ליפרול-3 העושה שמות בגפנים.

"זה היה הפסד כספי עצום, במיוחד לשני זוגות צעירים שבאו ליישב את הארץ והשקיעו את כספם היחיד פה, אבל לא נשברנו", מספר לקס, המשמש גם כמנהל השקעות באחד מבתי ההשקעות הגדולים בישראל, ועושה את דרכו מדי יום למרכז וחזרה.

"בשנים הראשונות מכרנו את כל הענבים ליקבים אחרים ובשנת 2020 יצרנו את היין הראשון שלנו. גילינו כאן ביישוב בסמוך לכרם מערה טבעית בסלע ששימשה כבור מים עצום, הקמנו את היקב בתוכה וקראנו לו "יקב הסלע", ואנחנו מתעתדים להגדיל את כמויות הייצור בשנים הקרובות אבל עדיין לשמור על הבוטיקיות שלנו".

בעזרת היינן איציק לוטן, הם מייצרים קברנה סוביניון המיושן כשנה בחביות אלון, ורוזה רענן ומשגע, כשבקרוב הם אמורים לטעת חלקה נוספת בזני ענבים לבנים ואדומים אחרים. במרכז המבקרים המטופח שלהם הם עורכים אירועים קטנים וגדולים, פרטיים ועסקיים, שבהם משלבים אוכל טוב, יין משובח, אויר צלול ומשכר ונוף מדברי מהפנט. אין יותר מזה.

טעמנו, בטח שטעמנו -

החייט 2020, יקב בקוש – יין לבן העשוי על טהרת הזן סמיון, חינני, רענן, מינרלי, בעל חומציות טובה ופרי לבן עסיסי. אלי מספר שהסמיון שלו, על אף שלרוב לא רואה חבית, הוא בעל יכולת התיישנות נהדרת (והוא צודק. טעמנו!) והוא מוכר אותו גם במארז בן ששה בקבוקים, כל בקבוק משנת בציר אחרת, כדי שניתן יהיה להתרשם מההתפתחות של היין. אל תוותרו גם על "הנגר" האדום שלו (בלנד GSM, משתי שנות בציר), שמפגין ייננות לא קונבנציונלית. (115 ₪)

GSM 35.40.2 2019, יקב צוובנר – ממסך נהדר בסגנון עמק הרון שהותקן מ-42% גרנאש, 45% סירה, 9% מורבדר והשלמה קלה של קריניאן. הוא התבגר כ-16 חודש בחביות אלון בשימוש משני ועוד כשנתיים בבקבוק. האף מאופק אך בלגימה הוא פירותי ועשיר (דובדבן ורימון), מתובל בחמימות (ציפורן, עור), עם מרקם רך ומתמסר. אלגנטי ומהוקצע. (160 ₪)

קברנה סוביניון 2022, יקב הסלע – 100% קברנה מודרני וצעיר שהתבגר כשנה בחביות, חלקן חדשות. בעל צבע ארגמני עמוק, אף אקספרסיבי, פירותי מאד (דובדבן טרי, אסנה) ומלא ועזוז. בעל גוף בינוני מלטף, עם רמזים לשוקולד כהה. עשוי ביד בוטחת ועתיד להתפתח היטב בשנים הקרובות. (120 ₪)