הכוכב של הקיץ: הכירו את המשקה שכבש את החופשות

נדמה שהקיץ הישראלי נחלק לשניים - יש כאלה שששים לקראתו וחולמים על שיט קיאקים בירדן, על חופשה יוונית או פשוט על אבטיח צונן על שפת הבריכה; אחרים היו מוותרים עליו לחלוטין, כי למה להם תורי ענק בנתב"ג וחופי ים צפופים.

אז איפה הקונצנזוס? מצאנו. הלהיט הקיץ הוא טעם האניס על שלל משקאותיו, שכבר מזמן חצו גבולות עדתיים והתנחלו גם בכוסותיהם של יוצאי ביאליסטוק, מוסקבה ונהריה. נכון, יש עוד מי שלא התחברו לטעם, אבל מדובר בעניין נרכש. בכל מקרה, לא משנה היכן אתם נופשים, הקיץ הזה כוכבי האניס מככבים בצ'ייסרים, כבסיס לקוקטיילים, בבתי מלון, בברים ואיפה לא. בעצם זו משפחה שלמה של משקאות ותזקיקים - אוזו, ערק, ראקי, פסטיס ואפילו אבסינת - ולכל מקום בעולם גרסה משלו ולכל אחד אופי וייחודיות אחרים.

ערק

נתחיל, איך לא - בערק, הפופולרי כל כך במזרח התיכון ובצפון אפריקה, כולל כאן בישראל.

את הגרסה המקורית והיקרה יותר, המיוצרת מזיקוק ענבים עם כוכבי אניס אמיתיים, פגשנו במזקקת קעוואר הגלילית, שם הוא מיוצר כבר יותר מ־70 שנה במגוון רמות אלכוהול. בראש עומדת מהדורת ה"ספיישל אדישן", עם חוזק מיוחד של 53%! נכון, יש להם גם תזקיקים מעודנים יותר, אבל כאן מדובר בפאר היצירה שלהם. הערק עבר שלושה זיקוקים שהפכו אותו לחלק במיוחד, והוא מפגין אלגנטיות עוצמתית, ניחוח אניסי משכר וטעמים עמוקים ועשירים. מומלץ להוסיף מעט קרח. (169.9 שקלים, 750 מ"ל)

את הגרסה העממית והנגישה יותר, שבה מופק הערק מכהל גנרי (חיטה, שעורה או מולסה) ומתובל בשמני אניס, מצאנו בערק אשקלון הוותיק, שהתרענן במראה חדש. הזיקוק המשולש שהוא עובר בדודי נחושת מקנה למשקה מרקם חלק ועדין, טעמים מעודנים וסיומת מעקצצת מעט. נפלא אפילו במרפסת עם אבטיח קר וגבינת פטה ליד. ביג לייק. (55 שקלים, 700 מ"ל).

אוזו

הקיץ הנוכחי, כך נדמה, רושם שיאים גם בתיירות הישראלית ליוון. ההוכחה לכך היא הפיד שלנו, שמלא תמונות מאתונה או מכרתים על רקע חופים תכולים ווילות לבנות עם עיטורים בצבע תכלת. יוון היא כמובן מולדת האוזו (המוגן בסימני מסחר אזוריים), והוא מככב בה בכל פינה - בטברנות, בברים ובמסעדות.

טעמנו את המטאקסה, אוזו נהדר מבית רמי־קוואנטרו, שהתווית שלו זכתה לאחרונה לשדרוג ולהצערה. האוזו הזה, שלא זוכה עדיין למספיק תשומת לב אצלנו, מתובל, נוסף על אניס, במסטיק (שרף), מיוצר באצוות (batches) קטנות ומכיל ריכוז גבוה של תבלינים בהשוואה למקביליו. הוא בעל מרקם שמנוני עשיר, טעמי אניס מתקתקים וקטיפתיים וסיומת ארוכה ונהדרת. וגם בכלל לא יקר. (80 שקלים, 700 מ"ל)

ב"גרקו הכשרה" באזורי חן, מרשת המסעדות היווניות גרקו, הלכו צעד אחד נוסף ושילבו בתפריט הבראנץ' החדש שלהם קוקטייל מקסים, שמבוסס על אוזו שמיובא עבורם מהעיר פלומארי שבאי לסבוס, שמפורסם במשקאות האוזו שלו (489 שקלים לבקבוק של 2 ליטרים). הבראנץ' עצמו מופלא, והאוזו רק לוקח אותך צעד נוסף לתוך אווירה יוונית מושלמת לצלילי בוזוקי שמחים. אם רק תוסיפו לזה כמה צלחות מתנפצות ברקע - לא בטוח שתדעו להבדיל אם אתם בתל אביב או בסנטוריני.

והנה המתכון: קיץ בסנטוריני (Summer Santorini),באדיבות גרקו:

רכיבים

30 מ"ל אוזו

30 מ"ל ג'ין

40 מ"ל סירופ אבטיח

מעט סאוור

אופן ההכנה

משקשקים את כל המרכיבים בשייקר עם קוביות קרח, מסננים לכוס גבוהה ומוסיפים קרח חדש. מקשטים בפרוסה דקה של אבטיח ובמעט גבינת פטה מגוררת.

יאסו!

פסטיסמי

מי שירחיקו לנפוש בפרובאנס הצרפתית ייתקלו בפסטיס המקומי, ליקר קלאסי מתוק המבוסס על תמציות אניס. במקור הוא הומצא כתחליף לאבסינת, שנאסר לשיווק (להלן), אבל עם הזמן יצר לעצמו קהל מעריצים משלו. 

אנחנו אהבנו במיוחד את הפסטיס של Prado, המיובא לארץ. הוא מיוצר מאז 1865 דווקא בצפון המדינה, בעיר הנמל לה האבר שבנורמנדי, אך בסגנון המרסיי־פרובנסלי הקלאסי. שותים אותו מדולל במים - על כל יחידת מידה מהליקר מוסיפים ארבע או אפילו חמש יחידות של מים קרים וקרח, שהופכים את צבעו לצהבהב־חלבי. הוא מתוק, האניס שלו נעים וניכר בו השילוב עם הצמח "שוש קירח", המוכר יותר בשם ליקוריץ. נהדר גם בקוקטיילים שונים. (110 שקלים, 1 ליטר).

אבסינת

אחרון וחביב במיוחד הוא האבסינת. במקור זה משקה אניס שוויצרי, שהתחבב ביותר על אנשי הרוח והבוהמה בצרפת במחצית השנייה של המאה ה־19 ותחילת ה20, כמו אמיל זולא, המינגוויי, אוסקר וויילד, גוגן, פיקאסו וואן גוך. סביבו נקשרו כל מיני אמונות ודעות קדומות, בעיקר על כך שהוא גורם להזיות ולהתנהגות מופרעת ואלימה, והוא אף תויג כאיום על החברה האנושית. בעקבות זאת הוא נאסר למכירה במקומות רבים בעולם.

אנחנו בחרנו את "הפיה הירוקה" של מזקקת גולני הישראלית - אבסינת בסגנון שוויצרי מסורתי (50% אלכוהול) המזוקק עם זרעי אניס, זרעי שומר ולענת־אבסינת, שלאחר מכן עבר השריה עם נענע, זעתר ושיבה, שהעניקו לו טוויסט ישראלי מגניב. כשהוא נקי הטעמים שלו קשוחים ומרים, ולכן חשוב לשתות אותו במתודה המסורתית ולדלל אותו ביחס של 1:2 או אפילו 1:3, כלומר להוסיף פי שניים או שלושה מים קרים מאוד (מי קרח) על כל יחידת אבסינת, בזילוף עדין בגובה (ויש שאף יוסיפו קוביית סוכר). באופן כזה הוא הופך למשקה מרווה וקל לשתייה (הכל יחסי, כן?), ומי יודע - אולי גם עליכם תשרה פתאום המוזה ותהפכו לבוהמיינים פריזאים. (150 שקלים, 500 מ"ל).