כשאמרו לי: "בקרוב תאכלי חומוס בתוך אוטובוס כחול", צחקתי צחוק גדול. אז צחקתי, אבל החומוס היה אחד החומוסים היותר טובים שיצא לי לטעום. וזה כבר עניין רציני.
פרדס חנה - כרכור כבר זכתה לתהילה שלה, הודות לשיר "בלוז כנעני" של אהוד בנאי. והנה עכשיו, נראה שמסתמנת סיבה נוספת לתהילה נאה לא פחות: חומוס "בלו בס". בעבר, התמקמה החומוסייה בתוך אוטובוס ישן וכחול שנתקע לו אי שם בצידי הדרך ובהתאם למשפט הידוע, הוא עשה מהלימון שלו לימונדה צוננת עם הרבה נענע. כיום, המקום החליף דירה אבל לא שינה מיקוד. אמנם הוא ויתר על המבנה של האוטובוס, אבל בהחלט שמר על שמו. כמו אז, גם עכשיו, מדובר במקום חם וקטן שמצליח להכיל את הסועדים הודות לתחלופה הזריזה שבו. זה לא מקום שבאים להעביר בו שעתיים על צלחת משאוושה וביצה, אלא מקום שבאים לנגב בו חומוס ולהמשיך הלאה, עם זיכרון נעים בבטן.
פעמיים חומוס בבקשה // צילום: שירה אילני אדלר
כשפתחנו את הדלת, גילינו מקום גועש ורועש, מלצריות זריזות נעות בצעדים קלים משולחן לשולחן, מנסות לעמוד בקצב. במטבח הקצב המשיך ועלה. תחושה של כיתת קומנדו מיומנת פוגשת ב"סיירת שקד", אמונה על הרכבת המנות ושחרור המלצרית שמחכה עם מגש ממתין ואצבעות טופפות בחוסר סבלנות. אחרי מעבר זריז על המנגבים, לרגע היה נדמה שאין לנו מקום וכמעט עשינו אחורה פנה. אבל מסתבר שב"בלו בס" כולנו אחים, וכמו בכל חומוסייה עם כבוד, חולקים שולחן ופותחים את הלב. חלקנו שולחן עם זוג חיילים שחייכו אלינו לשנייה, והמשיכו לנגב בקצב גבוה.
התחלנו את החגיגה // צילום: שירה אילני אדלר
בחומוס כמו בחומוס, התפריט לא מורכב, אבל מכיל בדיוק את מה שרוצים. חומוס קומפלט (שים לי הכל), חומוס גרגרים, חומוס תוספות (ימי האייטיז העליזים, פטריות ובצל) או חומוס טחינה נקי שאוכלים ללא פיתה, לטובת רצי השפלה (המחירים נעים בין 23 - 28 ש"ח). בחרתי בחומוס פטריות ובצל, תקראו לזה מחווה לשנים היפות בהן נתקע האוטובוס. האיש שאיתי בחר בחומוס גרגרים קלאסי.
החומוס הגיע תוך דקות לשולחן, חם, כמו שחומוס טרי צריך להיות. לצידו התווספו בידיים זריזות ומיומנות: פיתות חמות, צלחת חמוצים ובצל, סחוג בוהק, סלט ערבי קצוץ דק, לימונדה צוננת ורוטב שום לימון כדי לעשות טוב על הלב. דממה. אין משיחין בשעת הסעודה. על החומוס, אין לי מילה רעה. לעניין הלימונדה, דרושה שיפור, לא מרעננת ורחוקה מלהיות טבעית. אחרי השלוק הראשון, התחזקה לי המחשבה שבימינו מכינים לימונדה מחומרים כימיים וחומרי ניקוי מלימון. למה לא לבחור בטבע כשאפשר?
פוטו רצח חומוס // צילום: שירה אילני אדלר
החומוס היה לא פחות מנהדר. חלק, במרקם ובטמפרטורה הנכונים, טעמים מאוזנים ובעיקר הגיע לשולחן בקצב שחומוס צריך להגיע. צריך להודות על האמת, כשבאים לנגב חומוס, באים לעבוד והמהירות שבדבר, היא חלק מהחוויה, קצרה, אבל בהחלט קולעת. ואם כבר חוויה, השירות במקום הוא תופעה, מלצריות ענייניות אצות רצות, מנסות להשתלט על הכמות, כך שכמעט ולא נעים להפריע להן. אדוני בעל הבית, הנה הצעה, תוסיף למשמרת עוד מלצרית והעניין ישתפר פלאים.
לאות סיום האירוע, קיבלנו הצעה לקפה שחור. קשה להגיד "לא" לקפה שחור לפני שמרימים הנדברקס. כך בדיוק היה: כוס קטנה, מים חמים, שחור חזק והופ, שמנו פעמנו צפונה. ארוחה שלמה, בטן מלאה, נפש מרוצה והכל בפחות מ- 100 שקלים. משתלם למנגב המצוי ובכלל.
קפה והביתה // צילום: שירה אילני אדלר
בדרך הביתה המחשבות געשו. אצלנו בארץ יש קונצנזוס אחד וקוראים לו חומוס. כמה טוב טעמו של הקונצנזוס הזה. הוא מצליח לגשר על פערים שטובים וחכמים ממנו לא מצליחים, הוא מקרב לבבות מבלי להתכוון לכך, וזה סוד הקסם שלו. אז לחובבי החומוס החם, ואני כזאת בהחלט, אם אתם בצפון, יש ל"בלו בס" עוד שני סניפים פרט לכרכור: קריית שמונה וכפר ברוך. בטיול הבא צפונה, שימו לכם תזכורת קטנה או אפילו גדולה.
בלו בס דרך הים 13 פרדס חנה כרכור 052-3898035