כשסבתא טעמה את הקציצות שלי

יש הרבה מאוד יתרונות בלגדול בבית של סבתא. היא דואגת ומפנקת בלי סוף אבל האוכל, אוי האוכל. סבתא דייזי היא אגדה במשפחה שלי. השפע שלה בסירים ולאחר מכן על השולחן הוא משהו שאין שני לו. עכשיו נראה שסגרנו מעגל. מגיל אפס הייתי חוזר אליה הביתה בצהריים ותמיד חיכתה לי ארוחה חמה. בשעה ארבע לפנות בוקר היא כבר הזיזה שולחנות, כיסאות, ניקתה וסידרה והכל כהכנה לסירים על הגז. להתעורר בכל בוקר לריח של ארוחת צהריים מכניס בך את הציפייה לטעום כבר ברגע שיצאת לבית הספר.

סבתא דייזי. הסירים שלה חייכו אלי בכל יום

בין שלל המטעמים המסורתיים הכי אהבתי שהיא הכינה קציצות עם שעועית ואורז לבד בצד, אחד אחד כמו חיילים. בחורף כשהייתי מגיע רטוב מהגשם רק סבתא ידעה להרגיע, כי דרך הבטן היא סללה שביל לליבי ומאז היא שם. סבתא שלי היא הדבר שהכי מרגש אותי בעולם הזה. האישה שיכולה לגרום לי לדמעה רק מהמחשבה עליה. חינכה, דאגה, אהבה, וכמה טוב היא עשתה לי. והסירים שלה חייכו אלי בכל יום.

היום הכל התהפך. ארוחת שבת וסבתא אוכלת קציצות עם שעועית ואורז מעשה ידי. רציתי לתת קצת ממני לתוך התבשיל של סבתא. אז החלפתי את הפטרוזיליה בכוסברה בתערובת הקציצות, לבהרט העיראקי הוספתי גם קורט פלפל לבן וכפית כמון. כילד הייתי רואה את סבתא מבשלת כל הזמן. אף פעם לא הבנתי מי יאכל קילו קציצות אם רק אני נמצא בבית. אבל השמועה על קציצות טעימות פשטה בין רגע ובני המשפחה הגיעו לפי סדר הסיום בעבודה. התלמידים בצהריים, ההורים אחריהם. כמו סיר ללא תחתית שאפשר להוציא ממנו עוד ועוד. הידיעה שאי אפשר להכין את הקציצות כמו סבתא גרמה לי לנסות לבד. את שתי כפות רסק העגבניות שלה החלפתי בעגבניות טריות ורכות מתאימות לבישול (רצוף לחלוט ולקלוף אותן לפני). את התבלינים היא היתה מוסיפה לרוטב תוך כדי תנועה במומחיות כאילו ידיה מודדות אך גם טועמות לפני. לוקח זמן להגיע למיומנות שכזו. בסיר שלי הבצל טוגן ראשון ולאחר מכן התווספו להן העגבניות. את הפפריקה, הכורכום ונגיעת הכמון פותחים עם השמן ואליהם מוסיפים מלח לפי הטעם ופלפל שחור גרוס דק. רק לאחר מכן מוסיפים את המים הרותחים והשעועית השטופה. כשהסיר רותח מרגישים בבית את הניחוחות שמזכירים את הילדות בבית של סבתא וכאשר הקציצות נכנסות פנימה זו כבר חגיגה של ממש.

כמה שינויים מהמתכון המקורי עברו את אישורה

הציפייה שסבתא דייזי תטעם מהקציצות שלי היתה גדולה. שולחן שבת ואחרי כל כך הרבה שנים שאכלתי מהידיים שלה הרצון להחזיר גדול, אבל את מה שהיא העניקה אין דרך להחזיר. אחרי טעימה היא חייכה בעדינות ואמרה: "עשת אידאק", או בעברית "יבורכו ידיך". במונחים של סבתא עיראקית מדובר בשלושה כוכבי מישלן ועבורי זו היתה גאווה בלתי תתואר, התרגשות וסגירת מעגל.

מתכון הקציצות:

חצי קילו בשר טחון (צלעות, מספר 2), כפית בהרט עיראקי, כפית שטוחה מלח, חצי כפית כמון, קורט כורכום, קורט פלפל לבן, צרור כוסברה/פטרוזיליה קצוצה, שתי כפות שמן קנולה.

לרוטב:שתי כפות שמן קנולה/זית, 1 בצל בינוני קצוץ, 2 עגבניות בשלות, קלופות וקצוצות, חצי גמבה אדומה קצוצה, כף פפריקה מתוקה בשמן, חצי כפית פלפל שחור, כפית מלח (לתקן בהמשך אם יש צורך), חצי כפית כורכום, קורט כמון, 3 כוסות מים רותחים.

בתיאבון....