לא חיקוי של ברביקיו: כך השתרש המנגל ביום העצמאות

יום העצמאות הוא חג של סמלים: המטס, חידון התנ"ך, טקס המשואות - ומעל הכל, זה חג המנגלים הגדול. אבל איך בעצם נוצר החיבור הזה?

יום ההולדת של המדינה לא נולד עם ריח של פחמים. בשנים הראשונות של המדינה החג נראה אחרת לגמרי: מצעד צה"ל המסורתי, שבו הציג הצבא כלי נשק וחידושים (ובשנה הראשונה אפילו נתקע בחסימה בצומת אלנבי-בן יהודה בת”א, שגרמה לעצירת המצעד); פתיחה של בסיסים צה"ליים רבים לביקורי הציבור, משל מדובר היה בגני משחקים פטריוטיים; ריקודי עם; טיולים; ומופעים, שהחל מיום העצמאות העשירי מלווים בזיקוקים. מוסדות השלטון אף ניסו למסד מנהגים "ערכיים" לציון יום העצמאות, כמו מעין סעודת ליל סדר מודרנית - אך המנהגים הללו לא התקבלו בציבור, שנשאר עם יום חופש שאין בו יותר מדי מה לעשות.

השעמום הזה פתח פתח לתרבות הפיקניק, שהתאימה באופן מושלם כבילוי משפחתי ביום חג שאין בו מגבלות של שמירת שבת. בשנות ה-60 גילה עם ישראל את תרבות הפיקניקים, כאשר הקרן הקיימת לישראל החלה להקים בארץ שמורות טבע רבות - שמורת החולה, הראשונה, נפתחה לקהל ב-1964. עם ישראל יצא לטייל, ועם הטיולים הגיע האוכל - ומשם, בהדרגה, האש. רק בהמשך נוצר החיבור הכמעט אוטומטי בין היום הזה לבין המנגל. לפי סקירות היסטוריות על התרבות הישראלית של החג, המעבר מפיקניק משפחתי פשוט ל"על האש" התחיל לקבל תאוצה בסוף שנות השבעים.

בשנות ה-80 חלה עליית מדרגה: המנגל נכנס למוזיקה הישראלית. שניים מהבולטים שבהם היו מערכון מוזיקלי בתוכנית חגיגית של "זהו זה" ליום העצמאות ב-1985, שבו שרו שלמה גרוניך, גידי גוב, דובל'ה גליקמן וסנדרה שדה על "סיחים על האש", ו"שיר המנגל", שכתב וביצע יאיר ניצני יחד עם גני תמיר ב-1986 על בסיס להיט של הצמד הגרמני Modern Talking.

בשנות ה-90 התפתח מנהג המנגלים, ואם עד אז נהוג היה לקיים אותו בחוץ, פתאום החלו אנשים לבצע אותו גם במרפסות או בגינות הבתים.

המנגל של יום העצמאות הוא לא רק פתרון נוח לארוחת צהריים; מחקרו של הסוציולוג והאנתרופולוג פרופ' ניר אביאלי מאוניברסיטת בן גוריון, שגרסה מקוצרת שלו פורסמה ב-2012 כמאמר תחת הכותרת "על האש: בשר, כוח, מרחב ולאומיות ביום העצמאות הישראלי", מתאר אותו כ"ריטואל של ישראליות”. לדבריו, ישנן שלוש רמות להבנת התופעה: "נרטיב הפלמ"ח" - הקשר בין בשר צלוי, גבריות, כוח והשתלטות על שטח; "נרטיב המסורת" - כי "ככה זה אצלנו"; ו"נרטיב החיקוי" - כי "ככה זה באמריקה". המנגל, לפי אביאלי, מבטא כוח, שייכות ולאומיות, ולכן הפך למשהו הרבה יותר גדול מאוכל. גם בכתבות שסיקרו את המחקר הודגש שהמנגל נותן לישראלים תחושה של לחגוג "לבד ביחד": כל משפחה תופסת לעצמה פינה, אבל עושה את זה בתוך המון כחול לבן ענק.

כאמור, כאן נכנסת ההשוואה לארה"ב. צליית אוכל על גבי רשת מעל גחלים אינה המצאה ישראלית או אמריקאית - בארגנטינה קוראים לזה "אסדו", בדרום אפריקה "בראי", בארה"ב ברביקיו ובישראל "על האש" או "מנגל". בארה"ב הוא השתרש בין היתר כמנהג של יום העצמאות (4 ביולי) – אבל גם חגיגות אחרות. בישראל, לעומת זאת, הוא נדבק כמעט כולו ליום העצמאות והפך לסמל שלו.

זה המקום להזכיר שבדור הקודם, בשר נחשב למותרות - ודאי בתקופת הצנע, אבל גם אחריה, כאשר בשנות ה-70 וה-80 היה רבע העוף מנה שאוכלים לעתים נדירות באירועים מיוחדים, כפי שהונצח במערכון “אשת מהנדס” של חנוך לוין, שבוצע תחת השם “החתונה” ע”י יוסי בנאי ורבקה מיכאלי. עם הזמן, הבשר הפך ממותרות למוצר צריכה בסיסי, ומנגל הגז שבמרפסת הפך לפריט חובה ישראלי בורגני.

אולי זו הסיבה שבישראל קשה לחשוב על החג בלי עשן בעיניים, ריח של נקניקיות באוויר ופקקים בדרך לפארק הקרוב. אחרי הכל, המנגל לא סתם מלווה את יום העצמאות - הוא הפך לאחת הדרכים הכי ישראליות לספר מהו חג: לא טקס ממלכתי, אלא מדינה שלמה שיוצאת החוצה, תופסת מקום, ומדליקה אש.

בסרטון הווידאו למעלה דיברנו על איך חיבור מופלא של אירועים יצר את אחת המסורות האהובות בארץ.