הראשונים בזירה: ביום עובד עם תקציבים, בלילה מציל חיים

במציאות המורכבת של תקופה זו, גופי הביטחון וההצלה מזנקים ונמצאים בחזית העשייה. לילות כימים הם מגיבים במהירות, במסירות אין קץ, לעיתים תוך הקרבה וסיכון אישי ממשי. יש מקום לחשוף את פועלם של האנשים שנמצאים בשטח, לעיתים הרחק מהעין הציבורית, אך תמיד בלב העשייה.

אמיר צברי (40), אב לשישה, המתגורר ברחובות ועובד במשרד האוצר, מתנדב באיחוד הצלה כחובש מזה שמונה שנים. "עשרות פצועים וזירת הרס גדולה מאוד" - אלו הדיווחים שהוא שומע בקשר בשתיים לפנות בוקר, הם גורמים לו לצאת מהמקלט ולזנק למקום על האופנולנס, אופנוע חירום המאובזר בציוד רפואי.

"ביקשו כוחות נוספים." הוא יוצא לאירוע ומספר על הנסיעה: "בדרך פתאום אני קולט חנויות מנופצות כשאני בכלל עוד לא קרוב לזירה, אני כבר מתחיל להבין מרחוק את הממדים של ההרס שאני הולך להגיע אליו." זוהי לא הזירה הראשונה שבה נכח וטיפל, אך לדבריו זהו מקרה שונה וחריג, "הייתי בזירה של נפילת טיל, לפני בערך שנתיים וחצי. שם זה היה משהו מאוד נקודתי. פתאום פה אתה מגלה שהזירה היא בעצם כמה זירות, המון בניינים. זירה ענקית שצריך לסרוק את כולה."

בנוסף להיותו חובש, הוא משמש כנהג אמבולנס ומדגיש כי מטרת הפעילות היא בראש ובראשונה הצלת חיים ומתן סיוע רפואי ראשוני. "בזירות אסון וגם במקרה של שגרה, אנחנו משתדלים תמיד להיות כוח שעובד בשיתוף פעולה עם שאר הכוחות - כדי שנוכל לעזור לכולם ולהמשיך להציל חיים."

ארגון איחוד הצלה הוקם בשנת 2006, מטרתו מתן מענה רפואי ראשוני ומקצועי על מנת להציל חיים בכל יום בשנה. הוא מאושר כגוף מסייע רשמי בשעת חירום על-ידי משרד הבריאות, ואף קיבל את הכינוי “ארגון המתנדבים הלאומי". כיום הוא מונה כ-8,200 מתנדבים הפזורים בכל עיר, שכונה ורחוב - מדן ועד אילת. המתנדבים מכל שכבות האוכלוסייה בישראל: יהודים, ערבים, חילונים, חרדים, גברים ונשים. כאשר חלקם פעילים בארגון במסגרת “השירות האזרחי“. ביום ממוצע מטופלים כ-2,000 קריאות רפואיות, מאז הקמת הארגון, טופלו על ידי מתנדביו מעל ל-7,500,000 קריאות רפואיות.