"הישרדות": מופע האימים של ג'קי נמשך

כן, זה עומד להיות אחד מהטורים האלה. עם כל הכבוד לדנדן והכאב שבהדחתו של האדם הערכי, החביב והנעים ביותר משחק (ועוד נגיע אליו), הפרק של"הישרדות"אתמול (ראשון) היה עוד מופע אימים שלג'קי- שחקנית טובה, גנרלית מצוינת אבל יותר מכל דמות כוחנית, ולא מהסוג שגורם לך להמשיך לבהות במסך.

זה לא שלא ידענו כבר נבלים בתוכניות ריאליטי. דן מנו האופורטוניסט שנהג להתל בכל חבריו על האי, מנחם בן ז"ל שניגן על עצביה של מאיה בוסקילה ב"האח הגדול" כמו היה פסנתרן מחונן, אפילו שרדנו את שי חי - חובב אמת בפרצוף ובעיטות ברכוש. אבל דמות מהסוג של ג'קי נדיר למצוא בתוכניות המציאות היום. מצד אחד אישה חזקה, לוחמת ובאמת מנהיגה אמיתית, שעושה בית ספר למתחריה ב"הישרדות" העונה. אסטרטגית-על שגם מבינה דבר או שניים בלוחמה פסיכולוגית (ולראיה - ריב הדמים בינה לבין אודליה שהיה נראה לזוהר ולדודו אותנטי לחלוטין, אף שהיה קשקוש שבוים כולו לצורכי הטעיה).

מצד שני קשה, וגם לא צריך, להתעלם מהעובדה שלצד היותה טקטיקנית מרשימה, מדובר באדם שעיקר כוחו נובע מרמיסתם המוחלטת של אחרים. ליהונתן היא סתמה אתמול את הפה במשך פרק שלם ואז כינתה אותו "אידיוט". פעמיים. לדודו אוואט, חברה הטוב ושותפה הקרוב מיומם הראשון במשחק, היא אמרה אמש: "הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת", שללה כל הישג שלו וטענה שהוא מונע מאגו. זה היה יכול להיות מצחיק אם זה לא היה כל כך מקומם. למזלה, יש לה גם אנשים כמו המושבע קובי, שמחזק אותה ואומר ליתר השורדים העונה: "כולם פה בזכות ג'קי". זה אולי נכון לגבי לא מעט מאנשי שבט פגאסה, אבל לא ממש בטוח שההצהרה הזו תקפה לגבי צופי הסדרה.

העניין הוא שג'קי מתרצת את דרכיה הכוחניות באיזו מין מטרת-על שהיא אימצה ממש לאחרונה, של ברית נשים שתביא לראשונה בהיסטוריה של התוכנית לגמר נשי לחלוטין. "הו ראן דה וורלד?", היא שואלת את המצלמה, ובהמשך, כשהיא כותבת את השם של דנדן על פתק ומחליטה להדיח אותו, היא מצהירה: "אני אוהבת אותך מלא, אבל אני חייבת להביא בנות לגמר ורק בנות". תחת אג'נדת גירל-פאוור וכוח נשי, אזולאי מתרצת את העובדה שהיא מתנהגת כמו הבריון בכיתה ד' שגונב לכם את הסנדוויץ' ואז משליך אותו לאשפה לפני שהוא מוריד לכם את המכנסיים בפני כל הכיתה.

הנה תראו, גם אודליה כבר נדבקה ממנה בגישה הזו, כשהיא אומרת בטסטימוניאל שלה: "הבנים אצלנו הכי חמודים בעולם. גם סתומים רצח". זה בסדר, זה לא בדיוק שהיא מדגמנת אינטלקט נדיר במשחק הזה, כי רק כמה שניות מאוחר יותר היא תתאר את המריבה המתוסרטת בינה לבין ג'קי כ"פיפי של הפיפי". הגות.

אבל בסופו של דבר, גם אם יכולנו לשבת פה ולצקצק נוכח ההתנהלות הבעייתית של ג'קי, בכל זאת היה לנו פרק הדחה מהמשמעותיים בעונה הזו. דנדן, חביב הקהל ואויבם של סרטני האי, מצא את עצמו מחוץ לתחרות. שזה חתיכת הישג מרשים, בהתחשב בעובדה שעמדה מולו שירה פרבר, שורדת שדודו אוואט כבר התחיל לשאת בפניה את נאום הערכיות שהוא נוהג להעניק אחרי כל משחק כדורגל טוב, ואמר לה במילים יפות "עם כל הצער, את יודעת שאנחנו אוהבים אותך ומעריכים אותך, עשית באמת דרך מרגשת מבחינה אישית, מבחינה חברתית, ועכשיו עופי לנו מהעיניים". טוב, ייתכן שהחלק האחרון במשפט כאן מומצא יותר מהוויכוח בין אודליה לג'קי, אבל זה לא שמישהו מהשורדים הנותרים ניסה לייצר ולו מצג שווא של תמיכה בשירה.

דנדן הלך, באופן טרגי כמעט, בפרק שבו הודיע שהוא דווקא ממש "כמו כולם" - משחק את המשחק ורוצה להגיע לגמר. הוא אמנם נזכר מעט מאוחר מדי, אבל לא נראה שהוא יסבול ממש לבדו כשומר הבקתה, שנידון לשיחות נפש עם עצים ועקרבים. מה שמדאיג אולי יותר היא מצוקת הרעב של השורדים שהדיחו אותו, שייאלצו לאכול מעתה רק אורז ואת העלבונות שג'קי מטיחה בהם. בתיאבון.