תרבות האונס: תפסיקו לרדד את השיח

ישראל מדינה שמרנית, ולכן פרשיות עם גוון מיני לא מקבלות מיקום בולט בשידורי הטלוויזיה. הן חייבות להיות חריגות וסנסציוניות כדי לפתוח מהדורות.האונס הקבוצתי באילתהרוויח יחס שכזה הודות למספר ‭ ,30‬שנזרק לאוויר והכניס אותו לרשימה השחורה של איה נאפה וקיבוץ שמרת. ישראל מדינה שמרנית שמזועזעת מדמעה של ילדה, אבל היא לא עושה דבר לשנות את התרבות הנפוצה פה.

בזמן שכולם מוקיעים, ג'ובאני רוסו רומז לסקס עם עשרות נשים בפרסומת כלשהי, סטטיק ובן-אל שרים "הבנים מראים ת'קוביות והבנות חמות כמו עוגיות", ובערוץ ‭ 13‬חשבו שלשום שמדובר בטיימינג נהדר לשדר מחדש כתבה של אמנון לוי על עפרה חזה, שפורסמה לפני חצי שנה ומערערת על זכותה להיות אחראית לגופה. ועוד לא חלף שבוע מאז ספגה הדרמה "מנאייכ" מתקפה פמיניסטית בגין שימוש בתלונת שווא כחלק מעלילת הסדרה.

יש כאן תרבות מאפשרת, וכשמתרחשת קטסטרופה, באולפנים אומרים בדיוק אותו דבר. מזועזעים, מרחמים, דואגים, מכילים, מתקוממים, מבהילים ומחפשים אשמים. חן ליברמן, למשל, האשימה בחדשות ‭ 13‬את הפורנו, ולא היתה היחידה. כנרת בראשי הצביעה ב"העולם הבוקר" על "פשיטת רגל הורית", ואילו שרה ב"ק חיברה בערוץ ‭ 20‬בין אונס לבין אובדן צניעות, פריקת עול וענייני קדושה. אחרים הטיחו אשמה במערכת החינוך או בבתי המשפט, בסמארטפון ובאינטרנט, ובכאן ‭ 11‬ניתחו שרון וכסלר ואורי לוי את "הרוע האנושי".

העיסוק הבנאלי בעבירות מין - שעולות לשיח הציבורי רק במקרים יוצאי דופן - מונע מאיתנו להתגבר על קלישאות ודיונים משומשים ולהבין שהנושא הוא לא רק שחור או לבן, אלא מסורבל ומסועף.

אבל אף אחד לא חשב על זה. בדיוק כמו שאיש לא חשב מה המסר שהועבר שלשום לצופות כשארי שביט ישב בפאנל של אילה חסון, כשלצידו שוחחו ארבע נשים על "תרבות האונס" ועל "כשאת אומרת לא, את מתכוונת לא". שביט הצטנף בפינה, שתק והנהן לחיוב, וכך חלף הדיון מבלי להזכיר כלל את המקרה שלו.

כל המהדורות שלחו כתבים לאילת כדי לדברר נערות בטיילת על חששן מרחובות חשוכים ולשמוע מצעירים על חיבה לאלכוהול, ובכך שוב רידדו את השיח. כי מעשים מיניים ללא הסכמה קורים לא רק במלון בוטיק סליזי או בסמטה אפלה. הם מתרחשים בכל מקום ובצורות רבות - באוטובוס, בחדר הכושר, בצבא או בבתי הספר. בשירותים של מועדון לילה או בישיבה ללימוד תורה.

•"עונש מוות": המפורסמים מגיבים לאונס בת ה-16

לאלימות מינית יש המון רבדים. ברוב מוחלט של המקרים לקורבן יש היכרות מוקדמת עם התוקף, ולכן לחלץ מצעירות באילת משפטים כמו "אני פוחדת ללכת בסמטאות חשוכות" מפספס את המסר ההסברתי. אלה לא רק נערים שיכורים וגברים כוחניים - גם גברים וגם נשים פוגעים ונפגעים, וחלוקה מגזרית היא הכללה מיותרת.

כך פספסה הטלוויזיה הזדמנות נדירה להשתמש בעוצמות האונס המזעזע הזה כדי לפתח דיון ציבורי על גבולות האסור והמותר. לא לנסות לחנך אותנו, אלא להסביר. המציאות מבלבלת, וזה חייב להיות דיון על גבולות הסכמה, ולא על חוקים יבשים. הרי החוק היבש לא נרטב אף פעם, אפילו לא מדמעה של ילדה.

סיקור אונס הנערה באילת, כל הערוציםטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו