"מלחמתה של רעיה": הקרב על הזיכרון

לרגליום השואה הבינלאומישחל אתמול (רביעי), שידרו בכאן את "מלחמתה של רעיה", סרטו של יפים גרבוי. הסרט מתעד את חייה של רעיה סיניצינה בגיל מבוגר כמי שלחמה בקרב הבלימה על לנינגרד, וסוחבת איתה מראות קשים וזיכרונות אפלים עד עצם היום הזה.

בסרט צוללת רעיה בחזרה אל הימים שהיתה צעירה יותר. דרך משחקי אסוציאציות ומפגשים עם וטרנים מהמלחמה, היא משחזרת כמה מסיפורי הזוועות שנצרבו בזיכרונה. זיכרונות המלחמה הם חלק מזהותה ומזהותם של וטרנים רבים שהולכים ומתמעטים עם השנים.

הבמאי יפים הוא חלק חשוב בסרט ולא רק כבמאי. קולו נשמע ברקע כל הזמן והוא מפעיל את רעיה בשאלות מנחות. בין שניהם התפתחו במהלך הסרט יחסי חברות ואף אהבה, וניכר שהוא היה רוצה להראות לצופים את רעיה כפי שהוא רואה אותה.

מוטיב החמניות חוזר על עצמו בסרט כמה פעמים. גם בחלומות שלה וגם במציאות כשהוא מביא אותה לשדה חמניות. היא משווה את עצמה לחמנית שמרכינה ראשה, אבל כזאת שעלי הכותרת שלה עדיין לא נשרו.

יש הרבה שוטים מטרידים בסרט כצופה. למשל תקריב על עין אחת לכמה דקות תוך כדי סיפור זוועה על רגל קטועה שהחזיקה או שוט שלה שוכבת על עשב בשדה ומדברת על הפחד מהמוות. נדמה שהבמאי הנחה אותה מה לעשות כדי להעצים את הדרמה וחיפש את הביטוי האמנותי קצת בכוח.

"מלחמתה של רעיה סיניצינה" הוא סרט עם אמירה לא מגובשת, ונדמה שהוא הלך לכיוונים אחרים מהכוונה המקורית שלו. הוא "מבוים" מדי וזה פוגע באמינות שלו.

"מלחמתה של רעיה סיניצינה", כאן ‭ 21:15 ,11 ‬