מ"הצלצול הגואל" לבית הכלא: חייו הסוערים של סקריץ'

מותו של דאסטין דיאמונד מסרטן הריאות עורר עניין בקרב לא מעט מילדי שנות ה-90. צופי טלוויזיה רבים זכרו אותו כ"סקריץ'" וחזו בו ובמעלליו במסגרת "הצלצול הגואל", שילוב ניינטיזי קלאסי בין סיטקום וסדרת נעורים, אשר עקב אחר עלילותיהם של חבורת מתבגרות ומתבגרים בתיכון אמריקני. כמצופה ממוצר סכריני הפונה לגילאים צעירים, "הצלצול" עסקה בשלל נושאים שנוטים להעסיק בני ובנות טיפש-עשרה, כמו פופולריות, לימודים, אהבות סמים ויתר תופיני טיפש-עשרה ממוצעים. דמותו של סקריץ' הייתה ככל הנראה האיקונית ביותר מבין דמויות הסדרה - ולו בשל היותה כל כך שונה מיתר חברי הקאסט. לצד מארק פול גוסלאר, טיפאני אמבר ת'יסן, אליזבת בארקלי ומריו לופז המצודדים והאופנתיים, התבלט סקריץ' כדמות גיקית למדי, גמלונית ומעט אבודה.

הטייפקאסט של דיאמונד היה ברור: האחרים נמצאים כאן כדי להיות נאים, מוערצים וממגנטי עיניים צעירות למרקע, בעוד שהוא נמצא כאתנחתא קומית. שחקן סלפסטיק, כסיל מגושם שליבו במקום הנכון - וכאן בערך מסתיים כל קשר בין סקריץ' ובין המושג "נכון". מאחורי הדמות הצבעונית הסתתרה נפש מיוסרת ותועה. טרגדיית כוכבנות צעירה בתעשייה חסרת רחמים, שעם תום התפקיד שפרסם אותה בגיל צעיר חיפשה את דרכה בשואו ביזנס וסימנה וי כמעט על כל סעיף ברשימת הקלישאות הטראגיות ההוליוודיות. במובן מסוים, מותו בטרם עת של דיאמונד היה סיום עצוב אך הולם לחיים מורכבים ורצופי אתגרים שעמדו מולו, מאז שירדה מהאוויר הסדרה שבה התפרסם.   

עם תומה של הסדרה ה"קלאסית" (כלומר זו שכללה את הקאסט המקורי והמוכר שלה) ב-1993, המשיך דיאמונד להשתתף בגרסאות חדשות, שונות ופחות מוצלחות שלה. אף ששודרו במשך 7 שנים וירדו מהמרקע רק בשנת 2000, "הצלצול הגואל: שנות הקולג'" ו"הכיתה החדשה" היו לא יותר מצללים חיוורים של הסדרה המקורית. ניסיון לשחזר קסם וחן ראשוניים, כשדמותו של סקריץ' מהווה מעין נקודת חיבור בין הצוות המקורי לדור ההמשך. גם דיימון עצמו הודה בראיונות מאוחרים יותר כי לא מצא את סדרת ההמשך ראויה מדי. "'הכיתה החדשה' לא הייתה כוס התה שלי, אני לא הייתי צופה בה", הודה, וגילה כי הוא לא ממש הרוויח סכומי עתק מ-11 השנים בנעליו של סקריץ'. "אני מקבל כסף על שידורים חוזרים, אבל לא על מרצנדייז", סיפר, "הרווחתי בערך 2 מיליון דולר מכל עניין 'הצלצול הגואל'. במקור החתימו אותנו על שלוש עונות, אז בכלל לא יכולנו לנהל מו"מ על חוזה חדש".   

כשעזב את הסדרה, מצא עצמו מתקשה לקבל תפקידים ראויים. כפי שקורה ללא מעט שחקנים שהופכים למזוהים מדי עם הדמות שאותה גילמו במשך שנים רבות, גם בו דבקה דמות החנון הלא בדיוק מבריק. בראיון מ-2013 לתכנית "איפה הם עכשיו" (השם בעצם אומר כאן הכל) ששודרה ברשת של אופרה ווינפרי, סיפר דאסטין על האתגרים שבהם עמד כשחקן צעיר: "רציתי שנת שבתון שלי עם עצמי", סיפר. "הבנתי שאני זקוק לחופש, כי במשך עשור עבדתי כל יום". בהמשך סיפר כיצד התקשה להשתלב בתעשייה שבה גדל. "היה קשה למצוא עבודה שאינה קשורה איכשהו לסקריץ'", הודה. "הרגשתי אבוד. רק כשהתבגרתי הבנתי שסוג של עברתי את שנות המרד שלי בשנות ה-20'".

מרד או אבדן דרך מוחלט, קראו לזה איך שתרצו, אבל את בית הספר להרס התמימות לילדים כוכבים ע"ש מייקל ג'קסון ומקולי קאלקין, הוא דווקא סיים בהצלחה מרובה. במשך השנים ניסה דיאמונד כוחו בסטנדאפ וכן בתכניות ריאליטי טראש, שהפכו פופולריות בתחילת שנות ה-2000. בין היתר היו שם "החוליה החלשה", "אגרוף סלבריטאים" ואפילו קריירת היאבקות קצרה. ב-2002 השתתף השחקן בתכנית של ליגת TNA, חברת היאבקות קטנה שמשכה אליה בעיקר ריג'קטים של WWE, הגדולה והמצליחה בתחום. הוא נקרא שם, למקרה שתהיתם, סקריץ'.

הרומן של דיאמונד עם עולם ההיאבקות לא הסתיים שם, והוא הוסיף במהלך השנים לקחת חלק באירועים זניחים למדי. ב-2008 הוא אפילו השתתף בריאליטי זבלי בשם "האלק הוגאן סלבריטי צ'מפיונשיפ רסלינג", תכנית שפיתחו הוגאן ושותפו העסקי אריק בישוף, שלימדה סלבריטאים לא בדיוק מצליחים להפוך למתאבקים. השתתפות ביותר מתכנית ריאליטי אחת לא בהכרח מעידה על דרך קרייריסטית נחשקת מדי, ודיאמונד מצא את עצמו בלא מעט כאלה. שנה לפני פרויקט ההיאבקות של הוגאן, הוא השתתף ב-"Celebrity Fit Club", תכנית שלקחה מפורסמים מדרגים נמוכים הסובלים מעודף משקל, והביאה אותם להלחם זה בזה בתחרות הרזייה. על קריירה קולנועית מוצלחת במיוחד לא היה מה לדבר, אלא אם אתם מחשיבים את התפקיד שלו ב"אמריקן פאי: ספר האהבה" מ-2010 כאיזה שיא מקצועי. ב-2013 הוא לקח חלק בגרסת הסלבס של "האח הגדול" הבריטי, משם הודח לאחר 16 ימים.

בשנת 2006 עלה שמו שוב לכותרות, הפעם בהקשר אפילו פחות ראוי מאלה שהוא הרגיל אותנו בהם. "Saved by the Smell" היה שמה של קלטת סקס שהוציא אז, דבר שבראיון שקיים שבע שנים מאוחר יותר הודה שהוא החרטה הגדולה ביותר שלו. במקור סיפר השחקן כי הקלטת דלפה לתקשורת מתוך משחק שהוא לקח בו חלק עם סלבריטאים אחרים, שבמסגרתו כל אחד ואחת מצלמים עצמם מקיימים יחסי מין ולאחר מכן מחליפים את הקלטות ביניהם, אבל ב-2013 הודה כי המקור לצילומי הקלטת היה שונה לגמרי.כאמור, העשור הראשון של שנות ה-2000 היה רווי טראש בטלוויזיה האמריקנית, ודיאמונד נראה שלקח חלק בכל אופנה או אפיק פרנסה מפוקפק באותן שנים. חמש שנים לאחר שהכריז על עצמו כפושט רגל ב-2001, הוא התארח בתכנית הרדיו של האוורד שטרן וביקש ממעריציו תרומות (או למעשה -הציע שיקנו ממנו טי-שירטים ברשת) שיסייעו לו להמשיך את התשלומים על ביתו. "אני פונה לציבור ואומר: אני צריך אתכם עכשיו", הכריז בתכנית, וסיפר שהגיע למצב כלכלי נואש לאחר שהוא ובת זוגו דאז ג'ניפר מיסנר איבדו תינוק בהפלה טבעית שעברה.

"קלטת הסקס היא הדבר שאני הכי מובך ממנו", אמר. "חבר שלי היה בביתי ובטלוויזיה עסקו בשמועות שפריס הילטון הרוויחה 14 מיליון דולר מקלטת המין שלה. חבר שלי אמר '14 מיליון? וואו! איפה קלטת המין של סקריץ'? אתה צריך להיות שווה לפחות מיליון! אמרתי 'כן', ובטפשותי חשבתי שאוכל לזייף אותה לגמרי. הבאתי כפיל שיגלם אותי. זה רק הפרצוף שלי שם, ושום דבר מעבר לכך.

"אני מסתכל על כך עכשיו, בשנות ה-30 שלי, ואני מבין שזה באמת היה מטופש", הוסיף. "בהחלט קיבלתי קצת כסף, אבל זה לא היה שווה את התוצאה. עד היום אנשים מסתכלים עלי בהתנשאות ואומרים 'זה היה מגעיל מצידך'. לא באמת עשיתי את זה".

שערוריה נוספת שעמד במרכזה, היא זו שהציתה "מאחורי הצילצול", אוטוביוגרפיה חושפנית שהוציא ב-2009. הספר התיימר לגלות סודות ממאחורי הקלעים של הסדרה שפרסמה אותו, וצאתו עורר סערה בתקשורת האמריקנית. בנוסף גרמה הוצאתו להתרחקות מוחלטת של חבריו ממנו, לאור הדברים הלא מחמיאים עד מופרכים לחלוטין, שכתב עליהם. בין היתר טען שחברו לסדרה מריו לופז הואשם באונס, ועורכי הדין של רשת NBC שילמו למאשימה כ-50 אלף דולר בתמורה לשתיקתה בנושא. על טיפאני ת'יסן סיפר כי היא שכבה בו זמנית עם שלושה אנשים על הקאסט, שביניהם לופז, מארק פול ובן זוגה אדי גרסיה, שהגיע להתארח באחד הפרקים ואז גילה את הבגידה בו. על פול גוסלאר טען שהשתמש בסטרואידים, וסיפר שכל חברי הקאסט הצעירים שכבו והיו עסוקים באורגיות ביניהם. על עצמו סיפר שלא השתלב עם יתר חבריו לצוות השחקנים מכיוון שהיה צעיר מגילם, וטען ששכב עם לא פחות מ-2,000 נשים. אחת מהן, לדבריו, היא סגנית נשיאת מחלקת תכניות הילדים ב-NBC, לינדה מקנוזו, המבוגרת ממנו ב-18 שנים.

הראיון עם מריו לופז

חשבתם שזה לא רע מספיק? דיאמונד סיפר בביוגרפיה שהוא השתין פעם בארנק של ניצבת בסדרה, לאחר שזו עלבה בו לעיני אחרים. הפעם הראשונה שבה שתה אלכוהול, לדבריו, הייתה כשניצב בסדרה נתן לו לשתות היישר מהפלאסק, ובהמשך צילם אותו מעשן מריחואנה במטרה לסחוט אותו. בזמנו הפנוי, כך סיפר, היה מסתובב בדיסנילנד וממתין שבנות יזהו אותו מהסדרה, ואז היה עולה עמן על אטרקציית "האחוזה הרדופה" החשוכה, שאורכה תשע דקות, ומנצל את הזמן להתגפפויות. עוד סיפר שלדעתו תסריטאי סדרת ההמשך שתלו רמזים למערכת יחסים בינו ובין מנהל בית הספר, מיסטר בלדינג, והודה שהעובדה שגילם דמות של מתבגר חנון במשך שנים כה מעצבות בחייו האמיתיים יצרה עבורו שלל בעיות נפשיות בהמשך. 

באותו ראיון מתנצל מלפני שמונה שנים, הביע דאסטין חרטה על הדברים שנאמרו בספר והכחיש את רובם. "הספר היה עוד אכזבה שלי", גילה. "זה היה הספר הראשון שלי, אז הצמידו לי סופר צללים. שוחחתי עם הבחור מספר פעמים, כך שבספר יש קצת אמת והמון סיפורים על כך שהיינו מעשנים ועושים סקס בצילומים. זה נבע מכך שהוא פשוט שאל אותי 'אז חלק מכם עשו סמים או שכבו יחד על הסט?'. ובכן, מה אתה חושב? הם היו חבורת צעירים הורמונלים בני 15-16. זה הפך ללכלוך, אף שיש לי זכרונות טובים מכולם. ציפיתי לקבל עותק לאישור, אבל קיבלתי אחד רק כשהספר היה מוכן. חשבתי לעצמי 'הו לא, זה הולך לעורר סערה'".

הדברים שנכתבו בביוגרפיה הביאו לכך שבאיחודים המיוחדים בין חברי הסדרה, כמו בסשן צילומים למגזין "פיפל" ובסדרה החדשה שהופקה לאחרונה עבור "פיקוק", פלטפורמת הסטרימינג של NBC, הוא לא לקח חלק. הוא דיבר על כך בראיון עם מריו לופז, שותפו לסדרה, והשניים יישרו את ההדורים. כאשר נשאל מתי הפעם האחרונה שבה פגש את יתר חברי הקאסט, ענה: "לפני יובלות. לא ראיתי את מארק פול מאז שהייתי בן 16, ולא פגשתי את טיפאני או אליזבת מאז. אני בן 39. הייתי רוצה לתת להם חיבוק, לומר להם כמה אני גאה בהם ולבקש סליחה על אי ההבנות שנבעו מפרסום הספר. זו לא הייתה הכוונה שלי. השם שלי היה חתום עליו ולא של הסופר שכתב אותו, אז קל להאמין שזה בא ממני. אחרי שלא השתתפתי בצילומים של תמונת השער ל'פיפל' התחילו שמועות שלא הוזמנתי לשם כי אף אחד לא אוהב אותי. משם זה הפך לכך שאני הילד הרע ששונא את כולם ומתנשא עליהם. באמת שאני לא, וזה הדבר הכי רחוק מהאמת. הלוואי והייתי יכול להיות חלק מזה".

דרכו של דיאמונד בשני העשורים האחרונים בהחלט הייתה מלאת חתחתים ואומללה. אבל העצוב מכל הוא שצפייה וקריאה בראיונות המוזכרים כאן חושפות בחור כן, רהוט וחביב למדי, אדם שעשה לא מעט טעויות ומוכן היה להודות בהן, בעודו מנסה לגשש דרכו באפילה שהיא החיים שלאחר התהילה. עבור רבים הוא ייזכר כסקריץ', דמות אהובה משנים תמימות יותר, אבל עבור אחרים -קולגות, שחקנים או זמרים שהתפרסמו גם בגילאים צעירים, סיפור חייו מהווה תמרור אזהרה.והוא גם ניסה את דרכו בעולם המוזיקה. דיאמונד הקים להקת מטאל בשם "סולטי, סכין הכיס" שבה ניגן בס ועימה הקליט אלבום אחד, בטרם התפרק ההרכב בשל מחלוקות בין חבריו. אגב סכין כיס - זו עמדה במרכזו של משפט ב-2015, שבסופו נגזרו עליו שלושה חודשי מאסר לאחר שהשתתף בקטטה בבר, שבמהלכה שלף סכין ואיים בה על הנוכחים. ב-2016 הוא נעצר שוב, לאחר שהפר את תנאי השחרור שלו ונמצא חיובי בבדיקה למשכך הכאבים אוקסיקודון.