אתמול ב"ארץ נהדרת העבירו בחדשות 12 את המקל למנחה, ובמקום איל קיציס, שנאלץ לשהות בבידוד עקב קורונה, ישב שם עידו רוזנבלום בתור "המנחה החליפי".
מעבר לרגע נדיר במונחי טלוויזיה ישראלית, אפשר לסכם זמנית את העונה ה־19 של התוכנית ולומר: מדובר באירוע המעניין ביותר בעונת "ממשלת השינוי" שפלס"ר מולי שגב תרמו להקמתה. נסו להיזכר בכל התוכניות מתחילת העונה בעוד רגע מעניין שכזה, או במערכון שעשה את הבאזז המתבקש, או בחיקוי בולט שנכנס לשיח. סביר להניח שרק סדרת המערכונים המצוינת על הטרלול שאחז בהיי־טק הישראלי תעלה לכם במחשבה.
אין ספק שקדושת המשימה בכמעט 20 עונותיה של "ארץ" מאז הקמתה, לייצר סאטירה שתשחיר ותבוז לכל מה שהתרחש תחת שלטונו של נתניהו, כבר כמעט אינה קיימת על המסך: הדמות של נפתלי בנט ילדותית, אבל הביקורת על חוסר השליטה שהוא מפגין בממשלה לא מורגשת. מיאיר לפיד נשאר החיקוי המוצלח של אלי פיניש בלי שום חץ ביקורת ממשי שפגע בו, ואפילו מנסור עבאס נבנה כדמות חביבה ומצחיקולית.
זה לא פחות ממדהים שהצופה הסביר לא יזכור אסנס אחד בולט סביב פוליטיקאי שארץ "שחטו" העונה. איפה הארס שראינו סביב הדמות של גלית דיסטל אטבריאן? נראה שחיצי ארס שיצאו מחדרי הכותבים התחלפו בהוראת שעה של "להכיל את המתים להישאר".
אם ההחלפה של מנחה הפאנל עקב מחלה היא האירוע המשמעותי עד כה, כשחצי עונה, פחות או יותר, מאחורינו, נשאלת השאלה: מהי הביצה ומהי התרנגולת בסיפור? ממשלה "שפויה" מדי שלא מייצרת רגעים מרימים לסאטירה נשכנית? או סאטירה נשכנית שמתקשה פתאום לנעוץ שיניים בפוליטיקאים שעשו את השינוי ושבידיהם להחזיק בו?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו