קחו פרוסת לחם, תמרחו עליה מיונז, מעל תפזרו בטריות וכל זה על מצע של גרב - וייצא לכם משהו יותר אכיל מפרק של "סיפורים מהכורסה". העונה השנייה של תוכנית הושבת הסלבס מול מצלמה יצאה לדרך בפרק תחת הקונספט "אוכל", והתוצאה היא בערך כמו ש"מנה חמה" היו מייצרים טעם שנקרא "טלוויזיה".
אם אתם מתלהבים מפורמט שמבטיח לכם כתבה נוסטלגית של רשות השידור על איך ייצרו פעם כרוב כבוש, קאט לנלי תגר בסיפור לא מצחיק על ליל הסדר, קאט לקטע אקראי של "המסעדה הגדולה", קאט לאורנה בנאי צופה בסבל בקטע מאייפד - "סיפורים מהכורסה" היא התוכנית בשבילכם. כל השאר לא יבינו מה זה קוקטייל התוכן הזה ויגידו "מה הם רוצים, אלה?"
אפרופו קטעי נוסטלגיה מהחינוכית, לא ברור איך הגרוטיאדה הזו שהורכבה מחלקי רעיונות עברה פרזנטציה בתאגיד. הקונספט של "נושיב סטנדאפיסטים וקומיקאים והם יביאו סיפורים קורעים על נושאים כמו אוכל" הוא סבבה, אבל רבע שעה לתוך הפרק, ברור שהקומיקאים לא עשו שיעורי בית.
בפורמט אינטימי שכזה כל זיכרון חייב להיות באמת מצחיק, כל פאנץ' חייב להיות טיפה מושחז. העובדה שהחומרים שייכים למי שהו שאתה מכיר מהטלוויזיה - לא באמת מספיקה. אני בהחלט מבין שבשביל דניאל חן, אורנה בנאי, נלי תגר, יניב ביטון, שלום אסייג, רבקה מיכאלי ושיר ראובן העסקה משתלמת: מונית תקפיץ אותך ליום צילום, שם יוגשו לך קטעים באייפד ואז תספר איזו תובנה או סיפור מהילדות - זה אחלה כסף באפס מאמץ. אבל איפה הקלאס?
ברכת שנה טובה מנלי תגר ודפנה לוסטיג
הדבר היחיד שנהנים ממנו מצפייה בתוכנית זה הגילוי המרגיע, שלמרות מה שחשבת עליהם, סטנדאפיסטים, קומיקאים ושחקנים לא נהנים בחיים יותר ממך. הם אנשי שגרה בדיוק כמוך עם שניים וחצי זיכרונות מהעבר, עם חיי שגרה לא מצחיקים ממש כמו שלך, ועם תובנות על אוכל ששמעת מהדוד הזה שלך שבטוח שהוא גדי יגיל - רק שהם מקבלים על זה כסף ומונית, ואתה לא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו