העולם הוא לא סרט: "שבאבניקים" סוגרת עונה

צריך לחלק את צופי"שבאבניקים"לשתי קבוצות גיל, לא דווקא על פי גילאים אלא על פי הלך מחשבה. המבוגרים, אפשר רק להניח, היו רוצים לטלטל את ארבעת כוכבי הסדרה ולומר להם "חלאס, תתעוררו, יש עולם אמיתי". הצעירים, האופטימיים, שכל החיים עוד לפניהם, היו מסתכלים על סצנת הסיום של העונה השנייה במבט של אופטימיות: נכון, בעצם לא יותר מדי השתנה וחזרנו לנקודת ההתחלה, אבל איפשהו למדו הגיבורים שלנו דבר או שניים והם יוצאים לדרך רעננה, ולא מסתכלים אחורה. כמו דולפינים, אמר מאיר בפרק סיום העונה שהסתיימה אתמול (ראשון) ב-HOT.

בפרקים הראשונים של העונה נדמה היה שגיבורי הסדרה, אבינועם, מאיר, לייזר וגדליה התפתחו באופן דרמטי, ובאופן אישי קיוויתי שכך באמת יהיה. הם כבר לא הילדים שמעשנים בחדר הפנימיה אלא מקימים ישיבה, יוצרים משהו, בונים, מתפתחים. גדליה הוא ראש ישיבה, גם אם מגוחך מעט, אבינועם מתעל את הרצון שלו לחיות בין העולמות לגשר עם הישיבה החילונית הסמוכה, לייזר סוף סוף מוצא מישהי, גם אם זו מישהי שאין סיכוי שהוא באמת יצליח להיות איתה, ומאיר מתארס לאישה הכי לא מתאימה לו עלי אדמות, ומשלם על זה מחיר, אבל לפחות הוא עושה משהו.

ואז הכל מתנפץ על המציאות, כאילו היוצר, אלירן מלכה, אומר לדמויות שברא "חברים, תפסיקו לחיות באשליות, העולם הוא לא סרט". לסרי אולי רוצה דו קיום, אבל החילונים לא ממש מוכנים לשלם את המחיר שמגיע עם ישיבה חרדית באמצע "השכונה החילונית האחרונה בירושלים". מאיר מגלה שגם שינוי שמו אינו מספיק כדי לרכוש אהבה. לייזר מתאהב באישה שבעולם החרדי אינה פנויה בפועל וגדליה, ובכן, נשאר גדליה, ומצליח לרמוס כל דבר בדרך אל האושר האישי שלו.

קשה לומר שהעונה מסתיימת באושר ועושר עד עצם היום הזה. הפרק האחרון, ומעט זה שלפניו, מלמדים אותנו שהעולם החרדי הוא עולם של שחור ולבן, ולא רק בצבעי הבגדים. גרושה אינה פנויה גם אם לייזר ממש רוצה שזה יקרה, הגביר החרדי-אשכנזי לא ממש רוצה את החתן המזרחי שלו ולא מטריד אותו במיוחד כשהסיפור הזה מתנפץ לרסיסים, וכל הארבעה מגלים שגם אם הם משדרים אופטימיות בלתי נלאית ומקימים את הישיבה במקום אחר, בפועל שני החבר'ה שמוכנים להילחם בחילונים ישאירו את הבחורים באורות רחביה, לשעבר חברון החדושו. גם החילונים אינם טלית שכולה תכלת, ועושים כל טעות אפשרית בדרך לפיצוץ הבלתי נמנע.

וכאן צריך לומר משהו על סטיגמות בסדרה. בניגוד לסדרות כמו "שטיסל", שמנסות לכאורה להטמיע את הגיבור בתוך החברה החרדית האותנטית, או "המורדת" שמציגה עולם בעייתי מלכתחילה ללא פילטרים, ב"שבאבניקים" נראה שהיוצרים מוכנים להנציח סטיגמות מוטעות ומכלילות מבלי להסתכל אחורה. הגביר האשכנזי לעולם יהיה מרושע נגד הספרדים, החילונים בהכרח מעשנים סמים קלים ועושים יוגה ברחוב בטייץ, חברי הכנסת החרדים הם ציניים ומוכנים לעשות כדי להשיג מה שהם רוצים, וגרושות חרדיות הן מסתבר בדיוק כפי שמעלילים עליהן בעלילות דם בחברה החרדית – קלות להשגה ומתעלמות מההלכה רק כי זה נוח להם.

מה השורה התחתונה של העונה? בפועל – כלום ושום דבר, ונראה שזו הייתה מטרתו של היוצר מתחילת הדרך. אבינועם, לייזר, מאיר וגדליה מסיימים את העונה בדיוק, אבל בדיוק, במקום שבו התחילו. הם בזבזו 16 פרקים, שתו המון ויסקי, מכרו כמה חנוכיות עתיקות, ועכשיו הם שוב בדרך לשום מקום. עם זאת, גם העונה השנייה, כמו הראשונה, משעשעת, מצחיקה, ובהחלט שווה את זמן הצפייה. גם העובדה שהיו 16 פרקים, במקום ה-10 או ה-12 הסטנדרטיים, נתנה תחושה שהצופים קיבלו ערך מוסף בדמות סדרה ארוכה ומהנה. אבל אם חיפשתם עומק, מבט על החברה החרדית והתמודדות עם קונפליקטים, זו לא הסדרה בשבילכם.

מלכה טווה ביד בוטחת מעין "חברים" בבגדי שחור ולבן ברחובות ירושלים. אין להם מושג לאן הם רוצים להגיע, אין להם מושג כיצד להמשיך הלאה לשלב הבא בחייהם, ובינתיים הם מעבירים את הזמן בחיוך ובאתגרים של בני 20, שכל החיים שלהם עוד לפניהם. הם לעיתים עצובים, הם לעיתים שמחים, אבל עדיין יש בהם את האופטימיות של בני הנעורים. הם חיים את החלום, וכל אחד שעבר את גיל 20 היה מתחלף איתם ברגע. אז מי בא לכותל?