לשדר את בריטני: כל מה שצריך לדעת על סרטי הדוקו החושפניים
סדרת סרטי הדוקו על הזמרת, שהייתה כבולה לאפוטרופסות משפטית חונקת מצד אביה, השתלטה על טבלאות הרייטינג בחודשים שקדמו להחלטה לשחררה לחופשי • הנה מה שאולי פספסתם • איזה מהם אכן הצליח במשימה? תלוי את מי שואלים
במשך שניםבריטני ספירסנחשבה מחד לחלוצת זמרות הפופ של העידן המודרני, אך מאידך גם לסוג של דמות טרגית שהתהילה שיבשה את חייה ורוחה, והביאה אותה למצבי קיצון אישיים ופומביים שסוקרו בהרחבה על ידי התקשורת.
מעטים ידעו מה עובר על הזמרת באמת, מציאות שרק שנים רבות אחרי נחשפה כסיוט מתמשך והתעללות של ממש. כל זאת מצד אביה ושלוחותיו, אותם גורמים שהיו אמורים להגן עליה והיו אמונים על פי חוק לשמור עליה נפשית וכלכלית כאפוטרופוסים בחסות בית המשפט.
אחרי יותר מעשור של אפוטרופסות משפטית חונקת, שהחלה עם ההתמוטטות המתוקשרת של ספירס (39) בשנת 2008, קבעה בסוף ספטמבר האחרון שופטת בית המשפט ברנדה פני כי אביה של ספירס, ג'יימי, יושעה מתפקידו כאפוטרופוס עד להחלטה סופית בעניין ב-12 בנובמבר.
ההחלטה הדרמטית הייתה יריית הפתיחה לשיקום חייה של בריטני, שלאחר שנים רבות שבהן נכפתה עליה שתיקה - חשפה ביוני השנה, בעדות מטלטלת, את הסבל שהיה מנת חלקה במשך יותר מעשור, תחת שלטונו ושליטתו הכמעט מוחלטים של אביה. השליטה, לפי עדותה, הגיעה עד לחדר המיטות שלה, כולל איסור להיכנס שוב להיריון או להינשא לבן זוגה (שלו כזכור התארסה ממש לאחרונה לאחר ההתפתחות הדרמטית בעניינה).
הדיווח על שחרורה של בריטני ספירס מאפוטרופסות אביה. באדיבות כאן 11
אך לא רק קולה של ספירס נשמע סוף-סוף. רבים מאלה שבמשך שנים אולצו לשמור על שתיקה שמו לכך סוף, בסדרת סרטי דוקו שליוו את הדרמה המשפטית סביב ספירס, ויצאו בתזמון מושלם - ולא מקרי כלל - אחד אחרי השני, בשבועות שבהם התנהלו הדיונים המשפטיים.
"שחררו את בריטני"
הראשון לעורר את הסערה היה "לשחרר את בריטני" מבית ה"ניו יורק טיימס", ששודר בפברואר וסקר את הפיכתה של ספירס לכוכבת לצד התרסקותה.
כמו באופרות הסבון הכי מצליחות, אחרי הסיפתח שהטיל את הפצצה הגיע סרט ההמשך: "לשלוט בבריטני ספירס", אף הוא מבית ה"ניו יורק טיימס", ששודר בסוף ספטמבר והתמקד בשליטה המוחלטת, שלא לומר על גבול החולנית, של אביה בחייה במהלך 13 שנות האפוטרופסות.
שלא במפתיע וכמו בכל פצצת רייטינג בשנים האחרונות, גם פה ישנה זווית ישראלית: חברת אבטחה בבעלות ישראלי לשעבר שלקחה חלק פעיל במעקבים ובשליטה המוחלטת על חייה של הכוכבת. שלוש דמויות מפתח מככבות בסרט: מלבישה שליוותה את הזמרת בסיבובי ההופעות שלה, עובד של חברת האבטחה בבעלות הישראלית "בלאק בוקס", והעוזרת האישית של ספירס.
בסרט נחשפים הצופים לראשונה באופן מפורש, ולא רק כשמועות בצהובונים, לטכניקות השליטה בחייה של ספירס, שכללו מעקבים בלתי פוסקים על כל צעד שעשתה, התקנת מכשירי ציתות בחדרה הפרטי ובטלפון שלה ומידור מוחלט של כל מי שהוגדר כ"השפעה רעה" עליה.
עוד נחשף כי בתקופה שבה תנועת "לשחרר את בריטני" הייתה בשיאה וניהלה מאבק עיקש לחשוף את האמת מאחורי חייה של בריטני, אביה ומשתפי הפעולה מצידו דאגו לשלוח חוקרים מתחזים להפגנות של התנועה כדי לאסוף מהפעילים מידע על הפעילות והכוונות שלהם.
פעם שלישית בריטני
השלישי בסדרת הסרטים שלקחו חלק בקרקס התקשורתי סביב ספירס היה "בריטני נגד ספירס" מבית נטפליקס, של העיתונאית ג'ני אליסקו והבמאית ארין לי קאר, שסקר את מאבקה של ספירס לחירות באמצעות הצגה של ראיות חסויות וראיונות בלעדיים, ושודר אף הוא בספטמבר.
גם רשת CNN הצטרפה בתחילת אוקטובר לחגיגה התקשורתית עם "טוקסיק: המאבק של בריטני ספירס לחופש". שלא במפתיע, גם הדוקו הזה מצייר תמונת מצב עגומה על עוצמת השליטה של אביה של ספירס בחייה, כשהוא מביא עדויות מצד חברים ועובדים לשעבר על שגרת חייה האומללה של כוכבת הפופ, שכללה ניטור כמעט אובססיבי של כל אמצעי התקשורת שלה, התערבות בשגרת חייה כולל פיקוח על הרופאים שעימם נפגשה, אישור קריאת ספרי דת בלבד ועוד.
בריטני עצמה הגיבה בפוסט אינסטגרם ארוך על הדוקו וטענה כי חלקים נכבדים ממנו חוטאים לאמת. לאחר זמן מה, ניסחה מחדש את הפוסט וסייגה את דבריה.
ארבעה סרטים, כל אחד מהם מבקש להיות זה שידברו עליו הכי הרבה ויזכרו כפורץ דרך, אך מי מהם אכן הצליח במשימה? תלוי את מי שואלים.
אם ישאלו את ספירס, היא הייתה מעדיפה כנראה שכל המאמצים האמיתיים לשחרורה לא יערבו כיסים עמוקים של רשתות שידור וטבלאות רייטינג, והיא לא הסתירה זאת בפוסטים שהעלתה.
אם שואלים את המבקרים והצופים, הדעות חלוקות. רבים יגידו שצמד הסרטים של הניו יורק טיימס, שהיוו בעצם את יריית הפתיחה, היו האפקטיביים ביותר, אולי מעצם העובדה שהיו הראשונים להעלות שוב בעוצמה את הדיון בדרמה של ספירס ובעצם התניעו את הגלגלים האמיתיים שהביאו לאחר יותר מעשור לתפנית הדרמטית.
לעומת הניו יורק טיימס, הסרט מבית נטפליקס זכה לביקורות הרבה פחות מפרגנות הן ממבקרים מקצועיים והן מהצופים, שטענו כי הוא מרושל ברמת התוכן שלו, מבטיח הרבה ומספק מעט ובאופן כללי פחות עוסק בספירס ויותר מתמקד ביוצרות הסרט.
על הסרט מבית CNN כאמור ספירס עצמה הגיבה בדרכה שלה באינסטגרם בפוסט זועם למדי שהביע מורת רוח מחוסר הדיוק שעלה ממנו, לדבריה, פוסט שלאחר זמן מה בחרה "לרכך" מעט אולי כדי להימנע מלייצר שוב דרמה בדיוק כשזו התחילה סוף סוף לקחת צעד לאחור בחייה.
אין ספק שכעת, עם הפסיקה הדרמטית והשינוי בחייה, ספירס תככב בכותרות מרצונה ולא מרצונה לא מעט, ולנו נותר רק להמשיך לעקוב - ולקוות שתזכה סוף-סוף לנהל את חייה כראות עיניה ועם כמה שפחות דרמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו