"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
"משחק הדיונון" בנטפליקס: יש סיבה לטירוף סביב הסדרה
הסדרה הקוריאנית, שנמצאת על המסלול הבטוח להפוך לנצפית ביותר בתולדות ענקית הסטרימינג, מצליחה לא רק בגלל האכזריות שבה אלא כי היא עשויה מצוין
"משחק הדיונון" | צילום: נטפליקס

"משחק הדיונון" בנטפליקס: יש סיבה לטירוף סביב הסדרה

הסדרה הקוריאנית, שנמצאת על המסלול הבטוח להפוך לנצפית ביותר בתולדות ענקית הסטרימינג, מצליחה לא רק בגלל האכזריות שבה אלא כי היא עשויה מצוין

ניר וולף
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

לפי הצהרות של בכירי נטפליקס, "משחק הדיונון" נמצאת כעת (שבועיים מאז עלייתה לשידור) על המסלול הבטוח להפוך לסדרה הכי נצפית בתולדות נטפליקס. הנתונים שלה מדהימים: דרמת האימה הקוריאנית מובילה היום את רשימות הצפייה ב־90 מדינות.

הטירוף סביבה יוצא דופן: יצרנים זריזים כבר מוכרים מרצ'נדייז, יש אתגרי טיקטוק ומתיחות בהשראת העלילה, ממים, דיבור על עונה שנייה, ושיגעון גלובלי מאסיה ועד אמריקה. הכל ללא יח"צ מוקדם ובעזרת באזז שמועבר מפה לאוזן.

אז נכון שלפעמים לסדרות כאלו - שכולם רואים וההייפ סביבן חורג מפרופורציות - יש נטייה להיות בינוניות ועממיות, אולם "משחק הדיונון" אחרת. אלה תשע שעות של אלימות מזעזעת בשפה הקוריאנית, שדוחפת את הקיצון למחוזות מוגזמים מהרגיל. 456 אנשים מיואשים הוזמנו למתחם חשאי ומאובטח כדי להשתתף במשחק מסתורי, שבסופו גורף המנצח סכום ששווה בשקלים ל־125 מיליון. החוקים פשוטים: מדובר ברצף משחקי ילדים קלאסיים (גולות, משיכת חבל, דג מלוח), אבל עם טוויסט קטלני - מי שנפסל משלם בחייו.

"משחק הדיונון" מצליחה לא בגלל האכזריות, אלא בראש ובראשונה כי היא עשויה מצוין. דרך הפורמט התחרותי והפשוט היא משקפת אמירות על החברה המודרנית ועל פערי מעמדות; היא מהנה, מצחיקה, מפתיעה, מטלטלת ומיוחדת, ובאמצעות וייב אסיאתי מסדרות אנימה מתארת סיפור אפל על הישרדות אנושית בלוקיישן צבעוני וילדותי.

התוכן הטלוויזיוני עבר אבולוציה לאורך השנים. פעם היו הורגים רק את הרעים, לעיתים נדירות רצחו גם דמות ראשית כדי לזעזע. עם הזמן סף הגירוי של הצופים והיוצרים פרץ גבולות, והיום בסדרות מסוימות אין טעם להיקשר רגשית לשום דמות אם לא נרצה להתאבל עליה בהמשך.

בדיעבד, זה הפך אותנו לקהי חושים כשאנו צופים היום במוות טלוויזיוני שתופס אותנו באמצע הביס או תוך כדי התעסקות בטלפון. לכן "משחק הדיונון" צצה בטיימינג מושלם - היא לוקחת את המוות ההמוני לממדי שואה, ולא פלא שהיוצר הודה כי המתין יותר מעשור עד שהרעיון הגרוטסקי שלו תורגם לסדרה שאפשר לשדר בטלוויזיה. למעשה, הגענו למצב שצופים נמשכים לתכנים כאלו רק כדי שיגרו עבורם חושים שקהו מכל הרציחות הקודמות.

במובן הזה, האמירה של "משחק הדיונון" היא שאנחנו דומים לאותם אח"מים פריבילגיים ומדושנים מהסדרה, ששילמו כסף כדי להתארח במתחם התחרויות ולצפות מקרוב בדמויות ההולכות בעיניים פקוחות אל מותן הביזארי.

גם אנחנו מתרווחים על ספה, משלמים כסף לנטפליקס, ונהנים מבידור הכולל צפייה במוות אכזרי תוך שאנו חשים התעלות אנושית, נוגסים בארוחת הערב שלנו, ומקשקשים עם חברים על כמה משוגעת הסדרה הקוריאנית הזאת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...