"משחק הדיונון" בנטפליקס: יש סיבה לטירוף סביב הסדרה

לפי הצהרות של בכירי נטפליקס, "משחק הדיונון" נמצאת כעת (שבועיים מאז עלייתה לשידור) על המסלול הבטוח להפוך לסדרה הכי נצפית בתולדות נטפליקס. הנתונים שלה מדהימים: דרמת האימה הקוריאנית מובילה היום את רשימות הצפייה ב־90 מדינות.

הטירוף סביבה יוצא דופן: יצרנים זריזים כבר מוכרים מרצ'נדייז, יש אתגרי טיקטוק ומתיחות בהשראת העלילה, ממים, דיבור על עונה שנייה, ושיגעון גלובלי מאסיה ועד אמריקה. הכל ללא יח"צ מוקדם ובעזרת באזז שמועבר מפה לאוזן.

אז נכון שלפעמים לסדרות כאלו - שכולם רואים וההייפ סביבן חורג מפרופורציות - יש נטייה להיות בינוניות ועממיות, אולם "משחק הדיונון" אחרת. אלה תשע שעות של אלימות מזעזעת בשפה הקוריאנית, שדוחפת את הקיצון למחוזות מוגזמים מהרגיל. 456 אנשים מיואשים הוזמנו למתחם חשאי ומאובטח כדי להשתתף במשחק מסתורי, שבסופו גורף המנצח סכום ששווה בשקלים ל־125 מיליון. החוקים פשוטים: מדובר ברצף משחקי ילדים קלאסיים (גולות, משיכת חבל, דג מלוח), אבל עם טוויסט קטלני - מי שנפסל משלם בחייו.

"משחק הדיונון" מצליחה לא בגלל האכזריות, אלא בראש ובראשונה כי היא עשויה מצוין. דרך הפורמט התחרותי והפשוט היא משקפת אמירות על החברה המודרנית ועל פערי מעמדות; היא מהנה, מצחיקה, מפתיעה, מטלטלת ומיוחדת, ובאמצעות וייב אסיאתי מסדרות אנימה מתארת סיפור אפל על הישרדות אנושית בלוקיישן צבעוני וילדותי.

התוכן הטלוויזיוני עבר אבולוציה לאורך השנים. פעם היו הורגים רק את הרעים, לעיתים נדירות רצחו גם דמות ראשית כדי לזעזע. עם הזמן סף הגירוי של הצופים והיוצרים פרץ גבולות, והיום בסדרות מסוימות אין טעם להיקשר רגשית לשום דמות אם לא נרצה להתאבל עליה בהמשך.

בדיעבד, זה הפך אותנו לקהי חושים כשאנו צופים היום במוות טלוויזיוני שתופס אותנו באמצע הביס או תוך כדי התעסקות בטלפון. לכן "משחק הדיונון" צצה בטיימינג מושלם - היא לוקחת את המוות ההמוני לממדי שואה, ולא פלא שהיוצר הודה כי המתין יותר מעשור עד שהרעיון הגרוטסקי שלו תורגם לסדרה שאפשר לשדר בטלוויזיה. למעשה, הגענו למצב שצופים נמשכים לתכנים כאלו רק כדי שיגרו עבורם חושים שקהו מכל הרציחות הקודמות.

במובן הזה, האמירה של "משחק הדיונון" היא שאנחנו דומים לאותם אח"מים פריבילגיים ומדושנים מהסדרה, ששילמו כסף כדי להתארח במתחם התחרויות ולצפות מקרוב בדמויות ההולכות בעיניים פקוחות אל מותן הביזארי.

גם אנחנו מתרווחים על ספה, משלמים כסף לנטפליקס, ונהנים מבידור הכולל צפייה במוות אכזרי תוך שאנו חשים התעלות אנושית, נוגסים בארוחת הערב שלנו, ומקשקשים עם חברים על כמה משוגעת הסדרה הקוריאנית הזאת.