ימני? תישאר בטוויטר: על סערת מינויו של דודו אוואט

השבוע נרשם עידן חדש בישראל - מעתה אדם ימני לא רק פסול מלהשמיע את דעותיו בסוגיות מדיניות או פוליטיות, הוא גם מנודה מתחום התמחותו שלו, ואסור בכלל לתת לו במה.

העידן החדש הזה נפתח עם הצטרפותו של דודו אוואט לצוות הפרשנים של ערוץ הספורט, או ליתר דיוק – עם ה"סערה ברשת" שגרר המינוי הזה.

"סערה ברשת", למי שלא מעורה בעגת התקופה, בדרך כלל מתייחסת לצונאמי של רפש ברשתות החברתיות, ובסערה כמו בסערה – אין חוקים. בעת סערה, לא הרזומה, הניסיון, הכבוד שרכשת במקצועך וההישגים שלך יילקחו בחשבון, כי אם הציוץ האחרון שלך על הסכסוך הישראלי-פלשתיני. אם דעתך נופלת מדעת אנשי האור, אין זה מוסרי להעסיק אותך. לאיזה תפקיד? זה לא משנה.

עבור מי שלא מכיר, הבה נתעכב קמעה על אותו דודו אוואט. מלבד היותו ימני, במשך כ-15 שנה הוא היה שוער נבחרת ישראל; מלבד היותו ימני, הוא רשם את שיא ההופעות לשוער בנבחרת; מלבד היותו ימני, אוואט שיחק במשך כעשור בליגה הספרדית ואף נחשב לאחד השוערים היציבים בה. אין הרבה כדורגלנים ישראלים עם קריירה בינלאומית מפוארת כמו שלו ועל הבנתו בכדורגל אין עוררין. אבל, אויה, הוא ימני.

ואתם יודעים מה? הבנה בכדורגל איננה עילה מספקת להעסיק אדם כפרשן. כדי להיות פרשן טוב צריך גם להיות חד לשון, לדעת איך להעביר מסר בצורה ישירה וברורה ולא מסורבלת, להביא זווית מקורית ומעניינת, ובעיקר, ובזאת יתמוך כל חובב כדורגל – לא להפריע לצופה ליהנות מצפייה במשחק.

האם אוואט עומד בסטנדרטים הללו? ימים יגידו. בשביל זה צריך לתת לו את ההזדמנות, תהליך זהה שעובר כל פרשן, בדגש על כדורגלני עבר שעוברים מהדשא לצד השני של המסך.

אבל יש מי שכבר סמוך ובטוח שאוואט לא מתאים. לא כי הוא לא מוסמך לתפקיד – על זה כבר הסכמנו, אלא בגלל שבשנים האחרות הוא מרבה לצייץ בענייני פוליטיקה. כמו אחרים, הוא לא מתבייש בדעותיו הנחרצות, גם כשהן לא זוכות לחיבוק תקשורתי. מה הקשר בין זה לבין פרשנות כדורגל? הפתרונים אצל סותמי הפיות הנאורים.

וזה לא הסגנון הבוטה שמפריע להם כל כך, אחרת היה מצופה מהם להזדעק כנגד ערוץ הספורט חדשות לבקרים. קחו למשל את רון קופמן, מוותיקי ובכירי הערוץ, אדם שידוע בדרך ארץ ונימוס מופלגים, שלעולם לא יכנה ערוץ מתחרה "מחראה" או "נאו-נאצי", שלא יחשוב אפילו לומר "ראית פעם רוסי שלא שותה ויסקי?", או לכנות שחקן אסיאתי "מלוכסן". גם נבחרי ציבור יזכו ממנו לכבוד מיוחד - הוא לעולם לא יכנה שרה מכהנת "בהמה", "בורה" או "גולם". גם כבוד לדת ולציבור מאזיניו היהודים מזוהים עם קופמן, שלא יעז להגיד לרב בשידור "אני משתין עליך".

קופמן, תגידו, הוא דוגמה קיצונית, אבל הוא ממש לא היחיד בערוץ הספורט שפיו סיבך אותו. מספיק שתחפשו בגוגל את צירופי המילים "ערוץ הספורט השעיה" או "ערוץ הספורט גזענות", כדי שתמצאו שלל אמירות שנויות במחלוקת של דוברי ופרשני הערוץ.

וזה לא שיש לי בעיה עם קופמן. אני שומע כמעט בכל יום את תוכנית הרדיו שלו, על אף שאינני מסכים עם מרבית דעותיו. אני נהנה להאזין לו, כי על אף שהוא מעצבן הוא גם מעניין ורחוק מלהיות עיתונאי פראייר. הוא לא מתבייש לשאול את השאלות הקשות וכדי להגיע לאמת הוא יוציא למרואיינים שלו את המיץ, ולא רק להם, אלא גם לשדרים שיושבים איתו באולפן. והרי זה כל הכיף, לא?

ובכן, תלוי מאיזה צד של המפה הפוליטית אתה. לאותה "סערה ברשת" מגוחכת נתן לא אחר מאשר מודי בר און גושפנקה, כשהרגיש צורך להצדיק בשידור חי את מינויו של אוואט, כאילו ניסיונו והישגיו לא מדברים בעד עצמם. ברגע מביך לפנתיאון, בר און הסביר את המינוי השנוי במחלוקת חסרת תכלית, כאומר "חברים נאורים שלי - אתם צודקים, אבל...".

אין צל של ספק - על אוואט מוטלת חובת ההוכחה ואפשר כבר למדוד לו מאה ימים של חסד. עד אז, תענו לי ברצינות: מה פחות מוסרי, העסקה מקצועית ונטולת פניות של אדם בעל דעות שונות משלך, או הטענה שאסור להעסיק אדם מתאים וראוי לכל הדעות בגלל דעותיו הפוליטיות? אני מניח שהתשובה תלויה בדעותיך שלך.