מגישי החדשות, מה עם השאלות הקשות?

כמו שחקן כדורסל שעומד מתחת לטבעת, זורק ופוגע בטעות באוהד מהיציע, כך פספסו השבוע מהדורות החדשות הזדמנויות שכל גוף תקשורת בעולם היה תופס בשתי ידיים ומטביע לקול תשואות הקהל, האתיקה המקצועית והרייטינג. רק מה, בשביל זה התקשורת היתה צריכה להשתמש במושג שכנראה אפסנה באיזשהו בוידם, בדיוק בזמן שרותכה הממשלה החדשה. אני, כמובן, מדבר על המושג הבסיסי כל כך בעולם העיתונות - "השאלות הקשות".

את המושג הזה החליף מושג חדש בעידן הפייק ניוז, אפשר לקרוא לו "הפספוסים המכוונים". הוא בלט במיוחד בסיקור השריפה בהרי ירושלים ובסבב כיבוי השריפות שהעניק השר גדעון סער בערוצים המובילים. בזמן ששריפת ענק מכלה אלפי דונמים ובתים בהרי ירושלים, שאלות קשות אך מתבקשות אמורות להתרכז סביב האפשרות כי מדובר בעוד הצתת זדון על רקע לאומני; שאלה קשה נוספת נובעת מהעובדה שמדובר בעוד שריפה סלקטיבית שמכלה אך ורק יישובים ישראליים.

אבל, כאמור, מהדורות החדשות פחות מעוניינות בתשובות שמעניינות את כולנו, ובמסגרת אימוץ שיטת "הפספוסים המכוונים" אתמול הן אימצו לחיקן מושג חדש: "שריפה מעשה ידי אדם", מושג מתוחכם וחמקמק שמעמיד את שאלת ההצתה המכוונות במבחן. אז נכון, עדיין לא ידוע אם מדובר בהצתה, בעבודות ריתוך או במנגל סורר שהחליט להצית יער, אבל לא יכול להיות שבמשך שתי יממות מושג מופרך השייך יותר לעולמות הרקמה או הכנת קאפקייקס ישתלט על הסיקור הטלוויזיוני (סיקור מעשה ידי אדם, למי שתהה).

עוד פספוס מכוון, סליחה - מעשה ידי אדם, כמובן, התרחש בראיונות שהעניק שר המשפטים גדעון סער למהדורות החדשות של 12 ו־13. סער יכול היה לעבור כל ראיון גם בלי להישאל על התפטרותו ב־2014, משום שהוא יכול היה להתנות את קיומו באי התעסקות בנושא. אבל בשני הראיונות, שבהם היה נראה כי סוכם על שאלה אחת בעניין, ללא צלילה פנימה, היה מצופה לעשות את זה אחרת. בראיון שבו כל השאלות הקשות נשארו גם כך מאחור, הגיעה יונית לוי לרגע שצופי חדשות, אפילו המכורים שבהם, לא זוכים לו בכל יום - עימות שר בכיר עם שמועות חזקות ברשתות חברתיות על הסיבות להתפטרותו ב־2014. חובה לתמלל חלק מהדברים כדי להבין את גודל הפספוס הטלוויזיוני:
לוי: "אי אפשר להתחמק מקמפיין הרשת נגדך 'למה התפטרת ב־2014'. יש לך מחשבה מי עומד מאחורי זה?"
סער: "למה התפטרתי ב־2014? התראיינתי על זה ב־2014, הרי זה דבר מגוחך".

וכך המשיכה ההתעניינות של המגישה בקמפיין, במניעים ובסיבות, ולא, חלילה, בתוכן, המעניין פי כמה. במקום לדבר על הסיפורים המרומזים והמפורטים ברשתות, על חלקם של עיתונאים בהפצת הידע, על התגובות המפורשות ועל העובדה שאת כל הקמפיין הזה מוביל אזרח מן השורה, שמפרסם ומציע לעמוד לדין על דיבה אם הדברים לא נכונים - בחרו המגישה והפוליטיקאי לדבר על (תיראו מופתעים) בנימין נתניהו ותומכיו. מישהו משער בנפשו שבשנת 2021, אחרי מהפכת metoo, מגישת חדשות בישראל לא תשאל שאלה על החשדות עצמם?

בחדשות 13, שם התראיין סער במקביל, המצב לא היה טוב יותר. גם אודי סגל הגיע לשאלה המסקרנת מכולן, וכאן נענה בתשובה נחרצת "אין לי שום דבר להסתיר". נותרנו עם השאלה המוזרה - אם לפוליטיקאי אין מה להסתיר, למה התקשורת מסתירה אותו מאיתנו? פעם היינו קוראים משהו ברשתות ומחכים לראות אם הוא נכון במהדורות. היום המצב הוא הפוך - אתה רואה משהו בחדשות ורץ לרשתות לקרוא במה מדובר.

מהדורות החדשות, קשת 12, רשת 13