בואו נשחק ב"נדמה לי". בדיוק כמו בכל האייטמים האלה ע"ש נגה ניר־נאמן, שנוהגים לתת בתוכניות הצרכנות או בסוף מהדורות החדשות, ומציגים בפנינו חופשות מפנקות בחו"ל שרובנו לא יכולים להרשות לעצמנו.
למשל, מלון ארבע העונות המהמם במאווי, שבנוי ומתפקד כמו ריזורט מחלומות של סוכני נסיעות, עם ספא ובריכה ופינוקים, חוף ים מוזהב, הפלגות רומנטיות, שיעורי צלילה, חדרים מפוארים ועוד שלל הטבות של חמישה כוכבים. באתר האינטרנט של המלון תוכלו לשריין חדר ללילה תמורת אלפיים דולר בערך, או להשקיע באחת מהסוויטות הנשיאותיות, שמחירן יכול לטפס עד 26 אלף ללילה. התשלום לא כולל כרטיסי טיסה להוואי ובידוד אפשרי בחזרה ארצה.
מדובר כמובן בבית מלון לפריווילגים. כיוון שהקורונה מחקה את התיירות, התאפשר בחודש אוקטובר לצלם בשטחי המלון את הדרמה המצוינת "הלוטוס הלבן" - מיני־סדרה בת שישה פרקים (אתמול שודר הפרק החמישי ב-HOT, סלקום טי וי ו-Yes), שהיא תולדה של המגיפה והשפעותיה. היא נבראה כשב־HBO ביקשו ממייק ווייט ("פריקים וגיקים", "מוארת") לייצר עבורם סדרה שמותאמת לתקופה. הוא ידוע כמי שכותב מהר, ובתוך חודשיים כבר החלו לצלם. התסריט אינטימי, הקאסט מצומצם והעונה כולה מתרחשת בלוקיישן אחד - ריזורט יוקרתי בהוואי, עם צוות עובדים ואורחים קרינג'י למדי.
מי בכלל עושה בוקינג בריזורט שעולה אלפי דולרים ללילה? רק עשירים פריווילגים. והסדרה מציגה כמה וכמה כאלה, ולכולם יש בעיות וצרות. בפרק הרביעי מסבירה אחת מהנופשות, אשת עסקים מצליחה, לבתה הפריווילגית והמרדנית מדוע עליהן לעזור לבן הצעיר של המשפחה: "הוא גבר צעיר לבן וסטרייט, ולאף אחד אין שום סימפתיה לאחד כמותו בתקופה הזו". זה מסר עמוק, זו הבחנה סאטירית ועמוקה, אבל זה לא עוצר אותן מלהמשיך ולהתעלל בו רגשית, ולהקשות עליו לאורך כל הסדרה. כי לכל אחד יש בעיות משל עצמו, אפילו לפריווילגים עשירים.
הסדרה המוערכת עוקבת אחרי אירועים במלון במשך שבוע. יש בה סאטירה, התמוטטויות רגשיות, זוגיות וחברויות במבחן, מוות ופסקול פרוע שבונה אווירה יוצאת דופן.
אבל היא לא סתם תוכנית על צרות של אמריקנים עשירים ולבנים, שאבות אבותיהם השתלטו על האדמה שעליה הם נופשים כיום, ודחקו משם את המקומיים שכעת משרתים אותם. "הלוטוס" בעצם מספקת פנסיון מלא של כל חוויית החופשה, מהנוף, הצבעים והמנגינה, דרך מפגשים עם דמויות עמוקות, שכולן כבולות למישהו או למשהו (בולטת במיוחד ג'ניפר קולידג', אמא של סטיפלר מ"אמריקן פאי", בתפקיד דרמטי נדיר), ועד לרגעים קיצוניים ומוזרים כמו בכל חופשה סטנדרטית.
בגדול, חופשה היא אף פעם לא חוויה מוצלחת. למען האמת, נדיר שחופשות מאורגנות מתקדמות בהתאם לציפיות. איכשהו החדר שהזמנת מראש נתפס, הסלולרי נשטף לים, תכשיטים נשדדים מהכספת, האוכל עושה כאבי בטן ומערכות יחסים נמתחות עד לקצה ומעבר לו. הקורונה רק סיבכה עוד יותר את היציאה לחופש, והכניסה למזוודה גם חרדות מביטולים, בידודים והדבקות.
"הלוטוס הלבן" אמנם לא תעניק לכם תחושות של חופשה מהחלומות, כי היא יותר מזכירה חוויה של ביקור אצל שיננית, אבל היא בהחלט מספקת לצופיה חופשה מהסוג שלא שוכחים כל כך מהר.
